דבורה (דורה) זנדברג סקאלה — עיירת י סקאלה... סקאלה שכנה על גבעה סלעית, מכותרת בפיתוליו של הנהר זברוץ׳. לאורך מבואותיה של העיירה נמשכו שדרות עצי ליבנה, שיטה, אשל, צפצפה, תדהר ואלות לבנות. שדרות אלה היו כעין המשך ליערות הסמוכים, לחורשות ולביתו המטופח של הרוזן גולוחובסקי. האתר הקדום ביותר בסקאלה היה המבצר שחורבותיו—עדים־שרידים מן המלחמות עם הטורקים—הטילו אימה בקימוריה ההרוסים הפעורים, בפרצותיהן, בבורות עמוקים ובמרתפים תת־קרקעיים. למרגלות־המבצר, מעברו האחד, הטבול גני־ירק ופרי־שדות בר, בקתות קטנות־צנועות מסוככות לרוב גגות־קש וקירותיהן מסוידים לבן. זהו הכפר "סקאלה הישנה". גרו בו בכפר־פרבר זה משפחות יהודיות מועטות: יגנדורף, לחמן, הרשר, ביטרמן, ברנדס, יוליס,קרמין. מעברו השני השתרעה העיר סקאלה, אשר את מרכזה הקימו ואיכלסו, משך מסכנה ונרדפת, ברעב ובקור, ולפעמים מוטלת חולה וקודחת ברפתו של גוי ״רחמף׳ זה או אחר. כך עבר עליה החורף של 1943 וראשית 944 ועד לשיחרורה על ידי הצבא האדום בסוף חודש מרץ 1944.
Original scanEvidence located
Book text
Passage 1OCR · respaced for reading · source chars 0-1041
passage_83db5ac3fc288802953a527f
Passage 2OCR · respaced for reading · source chars 1043-1842
עם שחרורה היא נישאה לרוקח פבוני וזיידמן וכאשר התחילו שרידי השואה, אזרחי פולין לשעבר, לנדוד מערבה, נדדו גם הם והתיישבו בעיר ביטום שבשלזיה העילית. הזוג נשאר חשוך בנים. העבר הנורא העיק על חייה של דבורה, לבה השבור לא התאושש עוד ממראות האימים שמלאו ימיה ולילותיה. במשך שנים התנהלו בינה לביני חילופי מכתבים בהם ניסיתי לשכנעה שתבוא ארצה ותעזוב את ארץ הדמים והזכרונות הנוראים. סיבות רבות גרמו לכך שעל אף רצונה העז לא נתממש חלומה זה, ובהיוודע לה כי שרידי עירנו, החיים בישראל ובארצות הברית, עומדים להוציא ספר זכרון להנצחת הקדושים, החלה אף היא לרשום זכרונותיה בקצב גובר והולך, כאילו חשה כי קיצה קרב. ב־8 ביולי 1964 מתה פתאום מהתקף־לב והובאה למנוחות על אדמת נכר ־ והיא רק בת 42 במותה. ג. לחמן
passage_03024abe53ac0c8229ac1106