רובם בצ׳רנוביץ שבבוקובינה. רבה הייתה חשיבותם של "סטודנטים" אלה בעיני עצמם ובעיני הבריות. בשנת 906ו הוקם בסקאלה בית ספר עברי "תרבות" והודות למוריו המוכשרים והמסורים, סיבאק וטננבלאט משך קהל תלמידים רב. פעילות חברתית־תרבותית ענפה מצאה ביטויה בארגון נשפים, חגיגות וגם הצגות חובבים שהלהיבו את הצופים ומאזינים באותם הימים. לוותיקים מבין יוצאי סקאלה זכורה עוד ההצגה המוצלחת של הדראמה "אלוהים, אדם ושטן" (גאט, מענטש און טייפל).
יהודים קאלה התעניינו בזרמים הפוליטיים וגם בשטח זה לא שררה תמימות דעות. החלוקה העיקרית הייתה בין ציונים וסוציאליסטים, והבדלי ההשקפות התבטאו לא רק בוויכוחים סוערים אלא גם ביריבות ועוינות. כאלה היו היחסים בתוך הקהילה היהודית ואילו בינה לבין האוכלוסיה הנוצרית שררו יחסים הוגנים בדרך כלל והאנטישמיות לא הורגשה במיוחד היהודים היו רוב אוכלוסיית העיר עד שלהי המאה ה־19 וקצת פחות ממחציתה על סף מלחמת העולם הראשונה. בהתאם ליחסי כוחות אלה היתה ליהודי סקאלה נציגות נכבדה במועצת העיר וכהונת סגן ראש העירייה היתה, איפוא, שמורה במשך שנים רבות ליהודי. התפרסם במיוחד בתפקיד זה וולף איציק פרייפלדר שרחשו לו הערצה אף עמיתיו הגויים. דעתו היתה מתקבלת בדיוני הנהלת העיריה, אפילו אם היתה דעת יחיד. החברים האוקראינים היו מצטרפים אליה, באמרם: "נאיווז׳ה בודה יא קפאן וולקו קאז׳ה" יהא כבר כפי שאדון וולף אומר"־ ולא היה צורך בהצבעה ב. מלחמת העולם הראשונה
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נפלה אימה גדולה על יהודי סקאלה, בחששם בפני הסתערות הקוזאקים, אשר רק הנהר זברוץ הפריד בינם לבין עיירת גבול זו מספר מועט מבין היהודים האמידים הצליחו להמלט מערבה, למרות האיסור והשמירה מצד המשטרה האוסטרית. החזית נעה הלוך ושוב ובסוף אוגוסט 1914 נפלה סקאלה בידי הרוסים, אך ללא כיבוש צבאי ישיר אלא תחת שלטון אזרחי עם הפקידות הרוסית נוצרו יחסים נסבלים, אולם בקיץ 1915 הוטלה גזירת גירוש על כל היהודים שהתגוררו באזור הגבול. יהודי סקאלה גורשו לצ׳ורטקוב והמסע הרגלי התנהל בלווי הקוזאקים שלא חסכו שבטם מהצועדים. בבואם לצ׳ורטקוב רוכזו בחצרו של הרב ולמחרת הובלו לעיירה קופיצ׳ינצה. כעבור ימים מספר הורשו לחזור לסקאלה, אולם לאחר שבוע ימים צוו עליהם לפנות לחלוטין את בתיהם ולהתרחק מהגבול 8 ק״מ 15