בסקאלה, תחנת הייסורים. נער, יליד בודאפסט, העז לבקש מ״המלוים״ ההונגרים שיתייחסו ביתר רחמנות אל המגורשים. כעונש על העזתו הוא ננקש לעץ בככר העיירה כשראשו כלפי מטה. הוא התענה כך כשעתיים, מדי פעם התעלף, נוגשיו שפכו עליו מים והמשיכו להתעלל בו. קרבנם האחר היה רב זקן, שניצל רגעי המנוחה לתפילה. בהינתן הפקודה להמשיך במסע לא זז הרב מיד, בעומדו בתפילת "שמונה עשרה". הוא הוכה קשות ורק תחנוניה של בתו ומתן שוחד לקלגסים הצילוהו מידיהם. גורלם של המגורשים נחרץ כאשר הגרמנים נטלו מידי ההונגרים את השלטון בכל האזור. הם ציוו על כשלושת אלפים מיהודי הונגריה, שהוחזקו באורינין, להתרכז בשדה באמתלה שיוחזרו לבתיהם. הם חוסלו, רובם ככולם, במטחי מכונות יריה ורק מעטים הצליחו להמלט מהטבח. שלושה נערים מהניצולים הגיעו לסקאלה וסיפרו על הרצח הנורא שבוצע,כידוע,על ידי אחת מיחידות הרוצחים, ה״איינזאצגרופפן״ הידועות לשמצה ולדראון עולם. הנערים נשארו זמן מה בסקאלה ובגבור הסכנה, עם התקרבות השואה השיג בשבילם ה״יודנראט״ תעודות-מעבר לגבול ההונגרי בהתאם לרצונם. הם קיוו להציל חייהם בסביבה המוכרת להם ושלא היתה נתונה לשלטון הנאצי הישיר. ואמנם נצלו שלושתם: צבי זליקוביץ הוא חבר במושב נורדיה שליד נתניה, יעקב כץ מתגורר בעכו והשלישי חי בניו־יורק . ב .

שלטונם המחמיר והעויין של ההונגרים בסקאלה היה כאין וכאפס לעומת זה שבא בעקבותיו. אף ההונגרים, שביניהם היו גם כמה אנשים בעלי רגש ויחס אנושי, רמזו כי עוד נתגעגע אליהם. בסוף יולי הגיעו הגרמנים, חיילים ובעלי תפקידים אזרחיים. בעיירה התמקם ה״צולגרנצשוץ", משמר הגבול והמכס, אף כי הגבול הפולני־הסובייטי לשעבר בוטל בעקבות מסע הכיבוש הגרמני הרחוק מזרחה. חיילי היחידה הזאת מילאו תפקידי שמירה וערכו סיורים לאורך הגבול, בעיירה ובפרבריה הכפריים. יעדם של הפקידים האזרחיים היתה אחוזתו הגדולה של הרוזן גולוכובסקי, אשר נמלט עוד מהכיבוש הסובייטי. הגרמנים הקימו בארמונו של הרוזן את ה״ליגנשאפטספרוואלטונג" (מינהל האחוזה החקלאית), העבידו את האכרים האוקראיניים והטילו עבודות־כפייה קשות על היהודים, אשר את מכסתם היומית חייב היה ה״יודנראט" לספק בהתאם לדרישת השליטים. נוסף לכך דרשו גם הם, בדומה לקציני ה״צולגרנצשוץ", לספק להם מצרכים רבים ושונים כעולה על רוחם. המפקדה של ה״צולגרנצשוץ" כללה 51