ניכור ותמורתו חוסלה התקרית המסוכנת. בימים ההם נפל קרבן תמים שני בידי המרצחים. היה בעיירתנו יהודי תמהוני, לייב שכטר, תלמיד חכם וירא שמים אבל מהר בהליכותיו. בבוא הנאצים החל שכטר לשגר מכתבים אל שלטונות המחוז ובהם מחאות על יחסם אל היהודים. יום אחד הופיע ב״יודנראט" ה״ס.ס.־מאן" ברטשניידר, נהג הגסטאפו בצ׳ורטקוב, צווה להוליכו אל לייב שכטר, הובילו אל חורשת קברי הרוזנים גולוכובסקי, רצח אותו ופקד על ה״אורדנונגסדינסט" לטמון את הגופה. רוצח זה נאסר לפני כמה שנים והועמד בפני בית משפט במאנהיים שבגרמניה. הוא מת באטרם שהמשפט הגיע לסיומו. ו.
תולדות השואה מספרות גם על קיומו ופעילותו של ארגון "העזרה הסוציאלית העצמית" (יידיש עסאציאלע אליינהילף) ברחבי הכיבוש הנאצי, פרט למזרח הרוסי. כותב שורות אלה פנה אל מרכז הארגון בקרקוב שבו היה פעיל בן עירנו צבי צימרמן (מי שעתיד היה להיות חבר הכנסת במדינת ישראל) וממנו קיבל מינוי לעמוד בראש סניף הארגון הזה בסקאלה. ה״יודנראט" נתן הסכמתו לפעילות זו והוחל בהקמת מטבח (במרתף בית הכנסת "פורט־ארתור"), באיסוף לחם יום־יום, לעניים המרודים, בגדים למשלוח למחנות וכד׳. עזרו לי בכך חיים הירש וחיים מייזלמן ונדמה היה כי נוספה עוד לבנה למבנה הרעוע של הצלת אנשים מסכנים מחרפת רעב וקור. אלא שפעולה זו לא הוכתרה בהצלחה כי פורענות חדשה התחוללה סמוך להתחלתה, באמצע חודש מאי 1942.
ה״יודנראט קיבל שוב פקודה לשלוח עובדי כפי ה למחנה והיה ברור לכל, כי לא יצליח במילוי משימה זו. לכן בא הוא בדברים עם המפקד של "משמר הגבול" וזה (יתכן, שמיוזמתו האישית) פקד על אנשי ה״יודנראט", ה״אורדנונגסדינסט", העזרה הסוציאלית ועוד כמה אחרים להתייצב במפקדתו. התאספו כחמישים איש, ופתאום הוקפנו על ידי חיילי המשמר והובלנו בסך אל בניין העיריה. חיים יאגעט(אשר החליף לפני זמן מה את אביו החולה יוסף יאגעט, כחבר ה״יודנראט") ניסה לברוח והרא ירה בו ופצעו ברגלו. אדם צעיר ואמיץ זה הוצא כמובן מ״המצעד" ועל אף פציעתו התעסק בארגון משלוח המזון למחנה, כדרכו, במסירות רבה. נאסרנו באולם העיריה. בלילה הצליחו כמה 58