ניכור ותמורתו חוסלה התקרית המסוכנת. בימים ההם נפל קרבן תמים שני בידי המרצחים. היה בעיירתנו יהודי תמהוני, לייב שכטר, תלמיד חכם וירא שמים אבל מהר בהליכותיו. בבוא הנאצים החל שכטר לשגר מכתבים אל שלטונות המחוז ובהם מחאות על יחסם אל היהודים. יום אחד הופיע ב״יודנראט" ה״ס.ס.־מאן" ברטשניידר, נהג הגסטאפו בצ׳ורטקוב, צווה להוליכו אל לייב שכטר, הובילו אל חורשת קברי הרוזנים גולוכובסקי, רצח אותו ופקד על ה״אורדנונגסדינסט" לטמון את הגופה. רוצח זה נאסר לפני כמה שנים והועמד בפני בית משפט במאנהיים שבגרמניה. הוא מת באטרם שהמשפט הגיע לסיומו. ו.

תולדות השואה מספרות גם על קיומו ופעילותו של ארגון "העזרה הסוציאלית העצמית" (יידיש עסאציאלע אליינהילף) ברחבי הכיבוש הנאצי, פרט למזרח הרוסי. כותב שורות אלה פנה אל מרכז הארגון בקרקוב שבו היה פעיל בן עירנו צבי צימרמן (מי שעתיד היה להיות חבר הכנסת במדינת ישראל) וממנו קיבל מינוי לעמוד בראש סניף הארגון הזה בסקאלה. ה״יודנראט" נתן הסכמתו לפעילות זו והוחל בהקמת מטבח (במרתף בית הכנסת "פורט־ארתור"), באיסוף לחם יום־יום, לעניים המרודים, בגדים למשלוח למחנות וכד׳. עזרו לי בכך חיים הירש וחיים מייזלמן ונדמה היה כי נוספה עוד לבנה למבנה הרעוע של הצלת אנשים מסכנים מחרפת רעב וקור. אלא שפעולה זו לא הוכתרה בהצלחה כי פורענות חדשה התחוללה סמוך להתחלתה, באמצע חודש מאי 1942.