ה״אקציה״ הסתיימה בשעה 12 בצהריים אותו יום ראשון ותוצאותיה היו איומות: קרוב ל־700 שבויים והרוגים. אולם עדיין לא נתקררה תאוותם הפראית של קלנר וחבר מרעיו. החיים והמתים נמנו ונספרו, ה״יודנראט" נצטווה לקבור את ההרוגים, והם הובאו, לקבר אחים בבית העלמין. בשעה 11 נערך מפקד סופי. אנשי ה״יודנראט" הועמדו אף הם בשורה, נאמר להם כי מספר החטופים קטן מדי (פחות מ־50 אחוז מכלל האוכלוסיה) ולכן ייענש גם ה״יודנראט": הרב יהודה דרימר, אליעזר פיש ומאיר זוסיה טאבאק צורפו ל״משלוח". טאבאק הצליח לפדות את נפשו בכופר גבוה, שני האחרים ועוד שני חברי ה״אורדנונגסדינסט" שהתנהגותם לא מצאה חן בעיני קלנר הובלו עם האחרים. בשעה 12 הוצעדו מאות הזקנים, הילדים, הגברים והנשים אל תחנת הרכבת. שומריהם התעללו בהם בפראות לכל אורך הדרך, העמיסום לקרונות־משא בצפיפות נוראה, 75־80 נפש בקרון, והובילום אל הבלתי־נודע. כעבור ימים אחדים נתקבלה ידיעה ממחנה יאנובסקה בלבוב כי עם בואם של החטופים נערכה הסלקציה הנוראה והידועה: שליחת הנשים, הזקנים והילדים למחנה השמדה בלז׳ץ וכליאת הנותרים במחנה עד שייחרץ גם גורלם. קורות מחנה ההשמדה הזוועתי בלז׳ץ אפופה תעלומה, מעט מאד מהנעשה שם הסתנן במקוטעין החוצה, גם לא נשאר זכר ממנו. הנאצים הצליחו למחוק שרידיו מעל פני האדמה ולשרוף שלדיהן של מאות אלפי הגופות לפני כיבוש האזור על ידי 62