Chaim Berlstein's tannery

מחוץ לגיטו ובתנאים תקינים ולכן כל הרוצים בכך ירשמו מירוחם ומשפחותיהם יועברו למקום העבודה החדש, שלא פרשו בשמו. מספר הנרשמים לא היה מעט, האנשים היו תמימים וחשבו על שהתגייסותם לעבודה, תפתח להם דרך להצלה. לכאורה, היו צריכים להוציא מן הגיטו רק את בעלי-המקצוע שנרשמו. אך לא כן היה הדבר למעשה. ב-5 בנובמבר, בשעה 5 לפנות-בוקר, ניתנה הפקודה, שכל יהורי הגיטו, לרבות נשים ותינו- קות, יופיעו מיד ליד השער הראשי. מבוהלים ורחופים רצו היהודים למקום שנצטוו ואנשי הגיסטפו מחכים ליד השער. באותו מעמד ניתנה פקודה חדשה, שכל העוברים בבית״ר למגפי-לב ר (וואילאקע ס בלע״ז) ימשיכו לעבור בו, ולא עליהם לנסוע למקום העבודה החדש. (בית- החרושת היה בתוך הגיטו קודם היה בית״ר-לברסקאות של חיים ברלשטיין). במגלבים ביד התחילו הגרמנים לעשות את החלוקה: מי יסע ומי ישאר. הסלקציה הזאת נעשתה באכזריות רבה כ-4 שעות. הפרידו בכוח וללא רחמים בין בני משפחה. הגולים העלו על עגלת-אכרים שחוכנו לכך ועמרו ליד שער הגיטו ברחוב 3 במאי. בגיטו נשארו רק כ-200 יהורים שאליהם נוסף עוד 200 אחרים מישוכי הסביבה מיד נורע לאומללים וגם לשארית הגיטו שמקום העבודה החדש הוא קלבסין, לפנים לוסוסנה, כ-4 קילומטר מגרורנה בדרך לסובאלק, באותו יום הועברו ללוסוסנה גם יהורי ינובה. באחת העגלות שיצאו לדרך היה מוטל חולה אחר, משה חיים שאפירא החלב ן שעור לא הספיק לחחלים ממחלת הריאות שתקפתו, והוא מת. היחורים חפרו לו קבר בצד הכביש, אך הגרמנים האיצו בעושי המלאכה והקבר נחפר רק עד מחציתו ובקושי הספיקה שכבת העפר לכסות את הגויח.