3 May Street

... הגיטו הצטמצם בשטח צר. תחילתו מרחוב 3־במאי, והלאה מערבה בכוון רחוב ביאליסטוק עד ביתו של מולי האופה — הרחוב הנוטה לבית־המרחץ. הרחוב ב- במאי בחלקו הפונה דרומה נכלל בתוך הגיטו—אך חלונות־הבתים ופתחיהם סתמו מפני שהיו פונים מחוץ לגיטו. הכניסה לבתים היתה דרך רחובות ומבואות צדדיים, כי ההליכה ברחובות ג׳ במאי וביאליסטוק היתה אסורה בהחלט. כל הדרכים והמבואות נחסמו בקירות שנבנו סביב. הקיר הראשון של הגיטו נעשה ליד ביתו של אלתר הקצב, והאחרון הגיע עד בית מולי האופה. הגיטו כלל איפוא, רק חלק מעט של העיר: סביבת בתי טיקוצינסקי, בתי־הכנסת, שכונת פודול עד פסי הרכבת עד לבית וינקביץ. השער הראשי לגיטו הוקם ברחוב וארשה ליד בית שעיה הנגר.

... סותם לעבודה, תפתח להם דרך להצלה. לכאורה, היו צריכים להוציא מן הגיטו רק את בעלי-המקצוע שנרשמו. אך לא כן היה הדבר למעשה. ב-5 בנובמבר, בשעה 5 לפנות-בוקר, ניתנה הפקודה, שכל יהורי הגיטו, לרבות נשים ותינו- קות, יופיעו מיד ליד השער הראשי. מבוהלים ורחופים רצו היהודים למקום שנצטוו ואנשי הגיסטפו מחכים ליד השער. באותו מעמד ניתנה פקודה חדשה, שכל העוברים בבית״ר למגפי-לב ר (וואילאקע ס בלע״ז) ימשיכו לעבור בו, ולא עליהם לנסוע למקום העבודה החדש. (בית- החרושת היה בתוך הגיטו קודם היה בית״ר-לברסקאות של חיים ברלשטיין). במגלבים ביד התחילו הגרמנים לעשות את החלוקה: מי יסע ומי ישאר. הסלקציה הזאת נעשתה באכזריות רבה כ-4 שעות. הפרידו בכוח וללא רחמים בין בני משפחה. הגולים העלו על עגלת-אכרים שחוכנו לכך ועמרו ליד שער הגיטו ברחוב 3 במאי. בגיטו נשארו רק כ-200 יהורים שאליהם נוסף עוד 200 אחרים מישוכי הסביבה מיד נורע לאומללים וגם לשארית הגיטו שמקום העבודה החדש הוא קלבסין, לפנים לוסוסנה, כ-4 קילומטר מגרורנה בדרך לסובאלק, באותו יום הועברו ללוסוסנה גם יהורי ינובה. באחת העגלות שיצאו לדרך היה מוטל חולה אחר, משה חיים שאפירא החלב ן שעור לא הספיק לחחלים ממחלת הריאות שתקפתו, והוא מת. היחורים חפרו לו קבר בצד הכביש, אך הגרמנים האיצו בעושי המלאכה והקבר נחפר רק עד מחציתו ובקושי הספיקה שכבת העפר לכסות את הגויח.