Warsaw Street

קברות חדשו בתוך הגיטו בחצר מרכוס, רחוב וארשה, שם היו קוברים את מתיהם. כאשר נכנסו הגרמנים לעיר, היתה אחת מפקודותיהם האיסור לתת לילדי-ישראל חנוך כל־שהוא, וכן אסור היה להתפלל בצבור. בכל זאת קבלו כמה מן הילדים היהודיים את חנוכם באופן פרטי, כמובן בתנאי מחתרת. הוא הדין בנוגע לתפילה- בצבור. את בתי-המדרש ובית-הכנסת הפכו היהודים עצ- מם למקומות מגורים, אחרת לא היה הגיטו מספיק לכל הבאים אליו, אפילו בתנאי צפיפות. בכל אופן קיימו היהודים את התפילות בצבור בחדרים פרטיים, ובהסתר. יזכרו כאן לטובה המיליציאנטים היהודיים, אשר בהד- גישם בהתקרב הגרמנים לעבר הגיטו, היו מיד מודיעים על-כך למקום הדרוש והמתפללים היו מתפזרים כל אחד לביתו. ...

... הגיטו הצטמצם בשטח צר. תחילתו מרחוב 3־במאי, והלאה מערבה בכוון רחוב ביאליסטוק עד ביתו של מולי האופה — הרחוב הנוטה לבית־המרחץ. הרחוב ב- במאי בחלקו הפונה דרומה נכלל בתוך הגיטו—אך חלונות־הבתים ופתחיהם סתמו מפני שהיו פונים מחוץ לגיטו. הכניסה לבתים היתה דרך רחובות ומבואות צדדיים, כי ההליכה ברחובות ג׳ במאי וביאליסטוק היתה אסורה בהחלט. כל הדרכים והמבואות נחסמו בקירות שנבנו סביב. הקיר הראשון של הגיטו נעשה ליד ביתו של אלתר הקצב, והאחרון הגיע עד בית מולי האופה. הגיטו כלל איפוא, רק חלק מעט של העיר: סביבת בתי טיקוצינסקי, בתי־הכנסת, שכונת פודול עד פסי הרכבת עד לבית וינקביץ. השער הראשי לגיטו הוקם ברחוב וארשה ליד בית שעיה הנגר.

... את בתיהם. הגזירה היתה גם על זקנים, נשים וטף. תחת משמר־חיילים חזק הובאו כולם לרחוב וארשה. שם נצטוו לעמוד עמידה ישרה, במשך 4 שעות רצופות, והגרמנים מחרפים ומגרפים במיטב־הלכסיקון השגור אצלם, ומרביצים מכות לכל אשר לא היה בכוחם לעמוד באופן ישר. באותו מעמד הוריעו הגרמנים שרק היהודים הם האשמים במלחמה הזאת, והם שגרמו לשפיכת הדמים בעולם ולפיכך הם חייבים לבוא על ענשם, והעונש היחידי הוא השמדת כל היהודים. בנאומים הסתמכו גם על האמריקאים והאנגלים שאפילו הם אינם רוצים לעזור ליהודים. לאחר שאנשי העיר שמעו את ההרצאות הורשו לחזור לבתיהם. ...