323 מפלגות ומוסדות 324 ומיד, טרם הספיק להתאושש ולקום — לזרוק עליו עוד ילד ועוד אחד עד שהיו ל״ערמה". את משחק הערמה אהבתי מאד. קראנו להשתוללות חופשית זו "קונצרט"! אולי משום הדמיון בין מילה ״קונץ״ — ו״קונץ" הוא כמובן כל תעלול הראוי לשמו "הקונצרטים" שלנו כמובן הגיעו לאזני המורים, עד שהחליט מורה אחד — ונדמה לי שהיה זה קמיניצקי — להבהיר לנו את המשמעות האמיתית של קונצרט. לא תפסנו מה הוא ניסה להסביר לנו; הוא עמל קשה מבחינה פילולוגית, סיגנונית ופדגוגית כאחד; לנו היה כל זמן הסברתו הסבלנית הרושם, שהוא משתדל לשכנע אותנו שקונצרט זה משהו אחר, לא זה שאנו מתכוונים לו, הרעיון היה מאד בלתי משכנע עבורנו ולא אהוד עלינו. שמענו את דבריו מתוך בורח המשמעת תוך שיעמום... לא היינו מוכנים לתת להוליכנו שולל, כי בהכרתנו קישרנו את המשחק והמושג עם התנהיות של "ילדים טובים". חוץ מ״קונצרטים" היינו עסוקים בהפסקות, לפני הלי- מודים ואחריהם, במשחקים ומעשי שובבות. פעם גלינו תחביב מקורי: קורה של עמוד חשמל הת גוללה ליד בית ספרנו. תפסני את הכובעים מראשי הנוכחים בשטח וגוללנו עליהם את הקורה העגולה. שלום זמיר נחום קונשט ביה״ס העברי הראשון בסוקולקה עם התעוררות הציונות בגולה והתפשטות דעות החו- פש בצבור היהודי, נמנו וגמרו נכבדי העיר להתקין את חינוך הבנים, למען יוכלו להרחיב את השכלתם, כנוער של גרודנה הסמוכה.
עד שנת 1903 נתבסס החינוך של ילדי סוקולקה רק על למודי "חדר" בלבד. החדרים היו צרים, צפופים ומחניקים. שיטות החינוך היו מיושנות והמלמדים היו נעזרים במקל ורצועה. הבנות כמעט לא ידעו בית-ספר מה הוא? עד שקמו ה״ה יודובסקי, מאיר בובריק ורייזקין, מנכבדי העיר, ויצאו במשלחת לגרודנה, ופנו למפקח ביה״ס התיכון, בבקשה לעזור להם להקים בית-ספר עברי כדוגמת בית-הספר בגרודנה. בוועד הממונה על הקמת בית-הספר השתתפו יעקב גולדשטיין, זדבורנסקי, אלטר אפשטיין, משה ולול שטיין. הם שכרו דירה אצל פנצביצ׳ובה, ברחוב שקט ונקי, הבית היה מרווח וגדול, ומסביבו גן וחצר בה, יכלו הילדים לשחק בהפסקות, באוויר צח ושמש, ולהתעמל. בית-הספר נקרא בשם: חדר מתוקן "דת ודעת". למדו בו בנים ובנות יחד, חידוש שלא נשמע עוד כמוהו בעיר. בתכנית היו: תורה, עברית וחשבון, למודי שפה לועזית נוספת. בזמן קצר הפך ביה״ס המרווח בסוקולקה, להיות נקודת־אור בחינוך היהודי בעיר, לעומת החדר הצפוף. ברחובות סוקולקה נשמע קול ילדים דוברי עברית. בערבים פרצה שירה עברית. לא עבר זמן רב וביה״ס נעשה צר מהכיל את כל המתדפקים על דלתו. והיה הכרח להעבירו לבית גדול יותר, לביתו הגדול והחדק ז של יעקב סוסנובסקי ברחוב אוליצקה. מלבד הלמודים רכשו תלמידי בית-הספר גאווה לאומית ואהבה רבה לארץ. הרבה מתלמידי בית־הספר נמצאים כיום בארץ ונמנים על בוניה הנאמנים. אכרחם חינסקי
זכרונות על "החדר המתוקן" בשנת 1903 בא לסוקולקה מורה לעברית, ושמו צירקל ופתח "חדר מתוקן". הדבר היה חדש בעירנו • ומחוסר תלמידים לא התקיים . בשנת 5 ־ 1904 נוסד בית-הספר לעברית ("חדר מתו - קן" ■ המורה היה קונשט) — ביזמת קבוצת ציונים: ר׳ משה ולוול שטיין, שמריהו ליכטנשטיין, צבי יודבסקי, מילי גפנר, יהודה ויגודסקי ועוד. גם בית־הספר לעברית היה דבר חדש בעירנו. אבל חוג מצומצם של הורים שלחו אליו את ילדיהם. זה היה הגרעין שהתפתח והיה לבית ספר עברי גדול. המורה קונשט, היה מסור לתלמי - דים וידע איך לחבבם. הוא הנהיג משמעת (דברים שלא היו רגילים בו) תוכנית הלימודים היה: מקרא, היסטוריה עברית, דקדוק, חשבון, חיבורים בעברית. כל הלימודים היו "עברית בעברית". ושפה אחרת לא דברו. היו גם הצגות בבית־הספר (בפורים ובחנוכה) וביום שישי היה שיעור בזימרה. המנהלים הראשיים ר׳ משה ולוול שטיין (שהיה גם הגזבר) ושמריהו ליכטנשטיין היו באים תמיד לבקר