345 הורכן ושואה 346 גזירה רדפה גזירה. פרסמו הודעות שאסור ליהודים ללכת במדרכות, צוו לענוד סרט טלאי צהוב על היד השמאלית ומגן־דוד צהוב על הגב. יהודי סוקולקה מכרו כל אשר היה להם כדי לקיים חיי לחץ. עד שבחרו ב־1941 ב״יודענראט״ ובראשו עו״ד פרידברג. השתתפו אתו: יוסף ברוידה. המשרד של ה״יידישער קאמיטעט״ היה בדירת גרוסברג, בעלית־הגג. באותו זמן יצאה פקודה שכל יהודי סוקולקה צריכים להתרכז בגיטו, בשטח של באד־געסל — הכנסיה עד קונדזינסקו נוסדה משטרה יהודית. מפקח פלטיאל שטיין(פאלק.). השוטרים היו בתלבושת אזרחית, רק עם סרט לבן על הזרוע. הגיטו היה מוקף גדר 3 מטר גבהו. ברחוב ביאליסטוק היה שער ליד בית אייזיק ארקין וצריף שבו שמר איש המשטרה הגרמנית. תפקיד המשטרה היהודית היה לבצע את פקודות השלטונות הכיבוש; עבודות־ כפיה׳ מסים וכל הגזרות בכלל.

בבית־הכנסת הגדול סדר ומאפיה. פעם בקשו גרמנים ופולנים לתפוס יהודים לעבודה ומצאו בבית אחד יהודי יושב ולומד, הם תפסוהו והוציאוהו מביתו ואמרו שהוא עסק בעניני מלחמה, וביום ראשון בשעות הבוקר הוציאו את כל יהודי סוקולקה מבתיהם וקשוקביץ הושיב את היהודי על כסא שנגזר עליו לגזוז את זקנו — אך קושיקוביץ צוה לחרוט את שערות הזקן. היהודי לא הוציא הגה מפיו. אמרו לו להסתובב וקושיקוביץ הלקהו עד צאת הנשמה. אחריו הוציאו את שור וצוום על כמה יהודים לקשור ולהעמידו, והכהו באכזריות. אח״כ אמרו לו לעבור את הגדר, אבל בעלותו על הגדר ירו בו — והוא מת במקום. באחד הלילות, אספו 25 בחורים הוציאום בחשיכה והובילום עד קוריללי וירו בהם. בתוך הגיטו היה צפוף מאד והגרמנים הרשׁו לפרק כמה בתים מחוץ לגיטו, והעמידום בחצר בית־הכנסת. את בית־הכנסת הפכו למחסן תבואות ולמאפיה לאפות לחם. בתי־המדרש היו למגורים. ביום אחד נודע, שמו - ציאים כל היהודים ומובילים לקלבסין. הביאו גם את כל יהודי ינובה לסוקולקה — ואת כולם הובילו לקולבסון. פרידברג העלה רעיון לתת לגרמנים פדיון־כסף אך "יודענראט" לא יכול לעמוד בדבורו, ומיד התחילו להוציא את היהודים לגירושין.

בקלבסי ן הצטופפ ו בבקתות; נדל ר הי ה מפק ד הגס־ טפו. האוכ ל הי ה ר ע; אספ ו א ת כ ל דברי־הער ך בשקי ם ומסר ו לקומיס ר; שהי ה בדעת ו ש ל פרידבר ג לת ת סכו ם מסוי ם ול א נתנ ו ברצו ן הר י הכס ף נשא ר אצ ל היהודים, לפיכ ך נצטו ו שה ם יתנ ו א ת הכס ף ולמסו ר כ ל מ ה שי ש להם, לאסו ף בשקי ם ולמסו ר לגרמני ם לרינדלר. ה ם הוציא ו א ת פרידבר ג ואשת ו וא ת 2 בנותיה ם ונכד ם והודיע ו לה ם שתו ך עש ר דקו ת יחלי ט ויגי ד איפ ה נמצ א הכס ף שרצ ה לתת, אחר ת ייר ו בה ם במקום. הו א ל א הוסי ף להוצי א הג ה מפיו, וה ם יר ו ב ו ובאשת ו ובשת י בנותיו. כעבו ר כמ ה ימי ם התחיל ו להוצי א מקולבסו ן טרנספור־ טי ם לבירקנאו-אושונצין. פע ם אספ ו כ-20 אי ש ואמר ו להם, שכ ל מ י שהשאי ר בסוקולק ה בבית-החרוש ת למג־ פי ם יכו ל להצטר ף לאחוד־המשפחות. ה ם הספיק ו להיו ת כמ ה שבועו ת נוספי ם בסוקולקה. הגרמני ם החליט ו לע־ שו ת א ת סוקולק ה "יודענריין", הכניס ו א ת היהודי ם לק־ רונו ת והובילו ם לבירקנאו. כשירד ו מ ן הקרונו ת התהיל ה ה״סלקציה״: מ י לחיי ם ומ י למוות. ב-1945 אחר י שהגרמני ם נסוג ו נסיגת-בהל ה והרוסי ם כבש ו א ת סוקולק ה היתד. העי ר בל י יהודים. הפולני ם פלש ו לבתידים. ויהוד י אח ד שצופא ק שמ ו שב א העיר ה לראו ת א ת רכו ש קרוביו-הרגוה ו בדרך. (ד.דברי ם נרשמ ו ע״ י אסת ר מישקינסקי) חי ה לא ה קפל ן• ימיה ם האחרוני ם ש ל יד.וד י סוקולקד. (נרש ם ע״ י צב י נפחא־קובלסק י 21.8.46)