111 112 ?הלדזל, דושהסוקוליה בבית־הכנסת ישבו יהודי סוקולקה ודברו על ארץ־ ישראל. על הכפר והמושבה, על מדינת־ישראל שתקום, על הצבא היהודי. כל החלומות והשאיפות, חלומות העליה לארץ־ישראל, נרקמו ושוזרו בבית־הכנסת. בחו־ רף, בלילי־טבת הארוכים, כאשר בחוץ שרר קור ובפנים בבתי־הכנסת השתרר חום נעים, נהגו לבוא, אחרי סעודת השבת, לשמוע את פרשת השבוע. מסביב ליד השולחנות הצטופפו יהודים פשוטים וגם יודעי תורה שבקשו להאזין ולהקשיב לקול תורה. הלימוד גרם הנאה מרובה לשומעיו. גם הדור הצעיר מצא לו מקום בבתי-הכנסת. הצעי־ רים ישבו צמודים לספסלים והקשיבו לסיפוריהם המרת־ קים של המבוגרים. 8. שבת בעיר שבת בסוקולקה התחילה ניכרת עוד ביום הששי. הא־ רובה הגדולה של בית-המרחץ השמיעה צפירות ארוכות ממועזכות, אות והזמנה לבוא לבית-המרחץ והמקוה. בית-המרחץ היה פתוח רק פעם בשבוע, ביום ששי, לכבוד שבת. בחורף היה בית-המרחץ מלא מפה לפה. בקיץ התרחצו בנהר קוריללי או בבריכות, אשר מימיהם היו נקיים וזכים.
בערב י שבתות, היו החנויות והאטליזים מלאים קונים. נשי ישראל יצאו לקנות דגים ובשר, פירות וירקות לכבוד שבת. בעיקר רבה היתה התכונה לקראת שבת בבוקר של יום ששי. עקרות-בית זריזות, מכינות את הדגים הממולאים, את החמין, את הפשטידות של תפוחי־ אדמה, או קמח, ומעיים ממולאים, את ה״צימעם" (הלם- תן) של גזר, תפוחי-אדמה עם שזיפים, שטעמם וריחם טוב ונעים. הבנות שטפו את הרצפות, נקו את האבק, צחצחו את השמשות ואת הדלתות. כולם עבדו, כולם היו עסוקים בקבלת שבת המלכה. ריח הדגים התפשט והשתלט על הכל והיה נודף בכל פינה. לילדים היה תפקיד מיוחד להעביר את הסירים, האל- פסים עם החמין למאפיה, ובשבת אחרי התפילה להביאם חזרה מן המאפיה הביתה, לארוחת צהרים. האוירה של חגיגיות הורגשה בכל העיר. יהודים פרקו עול ימי החול דאגת פרנסה מן המסים הכבדים של השלטון הפולני, הם עטו חג, לבשו בגדי-שבת. עקרות-הבית הדליקו נרות בפמוטי נחושת או כסף ואורות של שבת זרוע בכל בית. גם הרחובות לבשו חג. מאיר "דער שולרופער"(הכו-
רז לביה״ב ) עבר ברחובות העיר, ניצב באמצע הכביש, הרים ראשו למעלה, עצם עיניו והכריז בקולי-קולות "אין שול אדיין". וכאילו באה הפקודה מגבוה, מהרו יהודים לקול קריאתו. החנונים סגרו את חנויותיהם, בעלי־ המלאכה הפסיקו את עבודתם, העגלונים התירו את סוסיהם. שבת. אנשי-הבית החליפו את בגדיהם, בגדי ■ החול ולבשו בגדי שבת. על השולחן בכל בית פרסו מפה לבנה ושתי חלות, כדת, מכוסות במפית עליה, עם החלות היה בקבוק יין לקידוש וגביע. אבא ובניו הלכו לבית-הכנסת להתפלל. הרחובות הומים יהודים הולכים לבתי־הכנסת, להתפלל, וממרומים ומכל עברים נישא אור הגנוז של השבת. סוקולקה היתה עיר יהודית, רוב הנוצרים גרו מחוץ לעיר, ואלה שהתגוררו בעיר לא עסקו במסחר ולא היו להם חנויות — לכן הרגישו את השבת ברחובות, כמו בבית. כל החנויות נסגרו והעיר שבתה מכל מלאכה. בערב, בלי שבת ואחרי סעודת-שבת בצד.רים, רחפו צלילי הזמירות, המושרים בכל בית ובית. ואחרי הס־ עודה של שבת, יצא הנוער אל מחוץ לעיר, בדרך ליער הגדול ורחב-הידים, שם בילו את יום-השבת בשירה ובזימרד. . 9. ימים נוראים משיצאה שבת שמברכין בה ר״ח אלול באה האוירד, של ימים-נוראים הממשמשים ובאים. קול שופר בקע מכל בתי-הכנסת, מראש-חודש אלול ועד למחרת יום הכפו־ רים. אנשים תפרו בגדים חדשים לכבוד החג ויד החייטים, הסנדלרים והכובענים היו מלאות עבודה לכבוד החגים.
החזן ערך חזרות עם המקהלה, שהתכוננה ללוותו בתפילת הימים הנוראים ובאמירת סליחות לפניהם. גבאי בית-הכנסת הגדול דאגו שהחזן יתפלל בלוד המקהלה ושתפילותיו ינעמו לשומעים. המקהלה היתה משענתו של החזן ועזרה לו. בזמן שהמקהלה שרה הוא יכול היה לנוח ולחליף כוח, כמנהג הרבה עיירות נהגו גם אצלנו לקבל חזן, היכול לשמש גם בתפקיד שוחט ומוהל. פרט לחזן הקבוע, שעבר לפני התיבה בבית־הכנסת הגדול, היו בעלי-תפילות בכל בתי־המדרשות ורובם