353 אברהם גוץ — ישיבת ״בית ױסףי 354 נתארגנה כמו כן ועדה שהיתה מורכבת מפרנסי העיר• הללו דאגו לםידורם ולצרכיהם של בחורי הישיבה. ביניהם שומה עלי להזכיר את בנו של הרב זצ״ל׳ הרב טוביה סילמן. כן עלי להזכיר׳ ברטט של כבוד והערצה׳ את ר׳ איטשע בורשטין׳ בעל המכולת ברחוב קילצה׳ שהיה בין פרנםי ודואגי הישיבה הבולטים׳ וכן את ר׳ שמואל למברג ז״ל׳ שאף הוא היה אחד מאלה שהקדישו מזמנם וממונם למען בחורי ישיבת המילניק- וײזכרו לטוב ברגש הערצה רבים אחרים׳ שאת שמותיהם שכחתי בעת דלײת צרור זכרונות זה. השטיבלאך

מלבד הישיבה הױ לומדים בחורים רבים בשטיבלאך. יחםים מתוחים שררו בינינו׳ װיכוחים רבים ניטשו בינינו כל השנים. בחורי השטיבלאך רצו להוכיח כי כוחם בתורה אינו נופל מבוחנו. בראשם עמד ר׳ יצחק ישעיה זלצמן זצ״ל. שהיה המתנגד החריף בױתר לישיבה. אך למרות התנגדיתו הקיצונית לישיבה בה למדתי גילה כלפי יחס ידידותי. הוא היה סבור לתומו שלא ירחק היום וגם אני אנטיש את הישיבה ואצטרף לשטיבלאך. הײתי מבקר אצלו בחברת אהרן פינטשובר׳ משה ררז׳עקילר ולײב פפר מװישליצה. בביקורינו המרובים הײנו מחליפים דעות על עניני דױמא׳ אך מכל דברױ של ר׳ יצחק ישעיה היתה בולטת התנגדותו לנו. לעומתו היה הרב הישיש ר׳ אברהם יצחק סילמן זצ״ל מקרבנו אלױ׳ ועל אף זקנתו המופלגת שימש לנו דואג בכל אשר פנינו. לא שונה ממנו בעםקנותו למעננו היה גם בנו׳ הרב ר׳ יעקב׳ שהיה מן המטיפים הגרולים לעליה לארץ ישראלן ואכן עם עלײתי ארצה עמדתי עמו בקשר מכתבים תכוף. התידדתי גם עם אברהמ׳ל זונשײן׳ בן ר׳ שלמה׳ הלמדן והצנוע בעל ה״קשינגרניה״ ועם בנו של ר׳ ױחנן שוחט — אתם הײתי מתװכח בכל מיני שאלות של קודש וחול ותמיד ברוח טובה. כך מצאתי עצמי בחוגים השונים של תלמירי החכמים משני המחנות׳ החםידים והמתנגדים׳ אשר מצאתי בהם חברים וידידים טובים למרות המחלוקות וחילוקי הדעות החריפים׳ שהױ קײמימ ביניהם.

בתום שנתײם לשבתי בחמילניק הכרתי את העײרה על כל שמחותיה וצרותיה. בחורי הישיבה שלמדו אתי בצװתא הױ שומרי תורה ומצװת׳ אף הבנות לא חרגו ממסגרת זו. האבות הױ לוקחים לבנותיהם חתנים יראי שמים׳ אברכי משי׳ הסמוכים על שולחנות חותניהם׳ ױשבים בשלװה ב״ישיבה״ ועוםקים בתורה לשמה. וכך הױ מחשלים בחמילניק את שלשלת היהדות הצרופה מדור לדור• אחרי שנתײם של לימודים ב״ישיבה״ החמילניקאית הםתמנת אצל חלק מהבחורים הנטיה ללמוד הוראה. לצעד זה התנגדו המלמדים התנגדות עזה ומוחלטת ; הם דחו רעיון זה בנימוק ״שאין עושים את התורה קרדום לחפור בו״. בוקר אחד עזבו רוב הבחורים הװתיקים והמבוגרים אה ד׳ אברהמ׳ל זאנשײן׳ מנהל ישיבת חב״ד• ה״ישיבה״ ונעלמו מעיני המלמדים. בכללם הײתי גם אני. כולנו עברנו אל הרב ר׳ לײזרל סילמן זצ״ל ולמדנו עמו בשקידה רבה הוראה. עם עזיבת הבחורים את הישיבה היא נתפלגה ופילוג זה היכה גלים בכל הציבורױת היהודית לא רק בחמילניק אלא גם מחוצה לה• מזועזעים עד עומק לבם החלו מנהלי ה״ישיבה״ לעשות מאמצים על מנת .להחזיר את הבחורים ל״ישיבה״ ועל ידי כך למנוע בזױן התורה וכשלון ״ישיבת״ חמילניק. המנהלים של ה״ישיבה״ נקטו צעד מפתיע כדי להחזיר אליהם את הבחורים שפרשו. הם התירו לימוד הוראה לכל מי שרצה בכך. ורק הקפידו על כך שהמבקשים ללמוד הוראה יהױ לפחות אלה׳ הױרעים גמרא ופוםקים וביאורם.

על ידי כך אוחה הקרע הגלוי ורובם של הבחורים חזרו ל״ישיבה״ בעוד שחלק מהם הספיק בינתײם לנטוש את חמילניק ולעבור לװרשה למתיבתא׳ שברחוב שװינטוירסקה 18. אני חזרתי לישיבה׳ ובאותו זמן קיבלתי היתר לשחיטה מידי ר׳ ױחנן שוחט ז״ל. אצל ױחנן שוחט השתלמתי באופן מעשין לאחר השתלמות מעשית שנמשכה חודשים םפורים החילותי לכהן כשוחט מן המנין בבית המטבחײם החמילניקאי׳ בהברתם של הקצבים בני הרצקה. אישים בישיבת חמילניק עײרה יהודית לבל פרטיה היתה חמילניק. היא התײחסה בבוז ובזלזול גלוי לחכמת הבנאים ולא התחשבה במומחױתם ההנדסית. בתיה לא עמדו בקומה זקופה ובחוצפה ״כלפי שמיא״,