בנעורױ הצטרף ישעיהו ביחד עם שלמה׳לה רײך ל־ ״השומר״ והפכו חיש לאהובי הנוער ולמדריכיה. צדוק וישעיהו המשיכו במחתרת פעולותיהם׳ נגד רצון אביהם נהפכו לברי־ סמכא בעניני תרבות והדרכה צױנית. לא החליפו את קפוטותיהם המםורתױת שלא לצער את האבא. ישעיהו היה גם מבקר עם אבױ ב״שטיבל״ של חסידי גור. וקרה מקרה׳ שפעם הופיע בשבת וכיפת הקטיפה שמתחת לכובע איננה בולטת די צרכה׳ התנפל עלױ החסיד הקנאי ר׳ משה־מיכל בםטירת לחי ואמר : ״זהו היצר־הרע. שהױם אומר עשה כך ומחר יאמר עשה כך׳... צדוק לינמן וישעיהו הצדיק את משה־מיכל. כי גם הוא לא סבל אופורטו־ ניםטים וקטני־אמונה בצױנות. היה נוהג לצטט קטע משיר של דוד פרישמן : ״וזרה לי התלהבות שאין בה אש להבות״. שני האחים הױ בקיאים בים התלמוד. לשיחות החולין שלהם׳ שהױ מתובלים באמרות חז״ל ופניני־הםפרות׳ הױ מקשיבים בקשב רב. הם עמדו בראש כל העבודות החברתױת: ערבי־ משפט על מיטב היצירות הסםרותױת׳ חוגים לעברית ותנ״ך׳ אקדמױת לזכר הרצל׳ טרומפלדור ואחרים. בשנת 1930 עזב ישעיהו את ההסתדרות הצױנית והצטרף לברית הצה״ר. שם נתקבל מיד כמנהיגה ומפקדה של בית״ר. שניהם הלהיבו את הנוער בהרצאותיהם על נושאים צױנײם וכללײם. שניהם השתתםו בהצגות תיאטרון כבמאים׳ שחקנים׳ ומקריאים. הױ מעורבים בין הברױת ורכשו להם ידידים רבים.

בהפרדי משני האחים לפני עלותי ארצה אמר ישעיהו אתה עוזב את עמק־הבכא׳ אולי תהיה אחת הסנונױת של עליה המונית והתגשמות אבקואצית יהודי פולין לארץ ישראל. עם כניםת קלגסי־היטלר לעירנו התרחקו מכל פעילות ציבורית. בגירוש הראשון צעדו יחד עם יהודי חמילניק בדרכם האחרונה. הי״ד. בן־שלמה