493 צדוק קנרצוקר — הצױגות בחמילניק והעליה ארצה 494 המרצים בעלי שעור קומה שהכרתי באותה תקופה היה הרב מילוקובסקי שהרצה בבית המדרש הגדול בחמילניק אולם הופרע לא פעם על ידי חסידי גור אשר לא הםתפקו בהפרעות ע״י צעקות, נהגו מידה קיצונית ױתר והױ זורקים לעבו־ המרצה מגבות ומכל הבא ליד. עם כיבוש חלק מפולין ע״י הגרמנים נוםדה האגודד״ בשם ״שלומי אמוני ישראל״. השלטומת הגרמנײם לא נמנו על מעודדי הרעױן הצױני אם כי התגועה הצױנית היתה ליגלית תחת שלטונם. הם שלחו לפולין את הרבנים קרלבך וכהן והטילו עליהם לנהל תעמולה למען הגרמנים. באותו פרק זמן הופיע לראשונה העתון הױמי ״דער ױד״ אשר אפילו הרבי מגור המליץ לקוראו. אותו זמן נוםדה תנועת ״השומר״ <אין לזהות אותו עם ״השומר הצעיר״). תנועה זו איחדה וריכזה את טובי הנוער היהודי בחמילניק ונשאה אופי צופי מובהק. רושם עצום עשתה קבוצת השומרים הראשונה אשר ערכה מצעד ברחובות חמילניק כשהיא מהדקת אל כתפיה מקלות ארוכים ומחוטבים. לפני 40 שנה היה בדברים הללו משום הנחת יסוד לרעױן כוח מגן עברי.

ומן התקופה הרומנטית של יסוד ״השומר״ בחמילניק נמשיך לבית הםפר הראשון לעברית. היה זה המורה אםפיס יצחק אשר יסד את בית הספר הראשון לעברית ולצידו את ״אגודת חובבי שפת עברי״. אםפים היה יהודי חם אשר הרהיב עוז להקים בית־ספר לעברית כאשר רבים עמדו מן הצד ולעגו לו, וע״י החרדים הוקע כ״פושע ועוכר ישראל״. אך בכוח אמונתו ועקשגותו יסד את בית־הספר אשר חינך צעירי חמילניק נאמנים לרעױן הצױני והשפה העברית. ¥ חמילניקאים שמאוחר ױתר נמצאו בין גבעות החול החשו־

פות והשוממות בתנאי קױם על אנושײם, רעבים ללחם ממש הושיטו יד־חרוצה לבנין הגדול — הױם העיר תל־ אביב לתפארת. הם הסכימו להתײסר בתנאים קשים על אף העובדה שבבתיהם בחמילניק לא חםר להם מאומה. סבלם לא החל ברגע שדרכו רגליהם לראשוגה על אדמת הקודש כי אם הרבה לפני כן, כאשר בשנת 20—1919 עלו על האניה .105״ עם עוד חלוצים בדרכם לארץ־ישראל. באניה ״105״ הױ שני החמילניקאים הראשונים שעלו לישראל: מנחם רוזנצויג ז״ל ומוטל רוזנבלום ז״ל. בױני 1920 התאםפה קבוצה שניה של חמילניקאים ליד הגבול הגרמני בנדין — סוסנוביץ בלוית ההורים וקרובים. עברנו בחשאי את הגבול ובעזרת מורה־דרך פולני טולטלנו במשך שעות עד שהגענו לטריטוריה הגרמנית. הױ אלה ימי־סױט ולא אחת ארב המװת לחײנו. קבוצה זו כללה את החברים הבאימ : יהודה אהרנרײך ז״ל, אליעזר זריצקי, אברהם למברג ז״ל, ומרדכי פינצ׳יבםקי, קנרצוקר צדוק, ױםף זילברברג, שמחוני, אפלבוים חנוך ז״ל. עם בואגו לגרמגיה נכנסנו למחנה פליטים בקטוביץ. במחנה זה שהו פליטים מכל חלקי פולין, אולם רק חלק קטן מהם רצה לעלות לארץ־ישראל.

אנכי ויהודה אהרנרײך הצלחנו להשיג דרכון מזוײף, הדבקנו עלױ את תמונותינו וכך עזבנו את קטוביץ במועד. לו הײנו נשארים בקטוביץ שבוע נוסף הײנו מוחזרים עם יתר הפליטים לפולין. עלינו על. רכבת בדרכנו לצ׳כיה. כל העת שנסענו הײנו ישנים במשמרות, אחד מאתנו היה תמיד ער משום שחששנו כי בעת ביקורת הדרכונים עלולים אנו לשכוח את שמנו הבדוי, דבר העלול להביא לידי גילוי זהותנו האמיתית. אחרי טלטולים רבים הגענו מקטוביץ לויגה בחודש תמוז 1920. כאן היתה לנו חװיה גדולד,: בױם כ׳ תמוז התקײמה העליה לקברו של הרצל, בהשתתפױז מאות החלוצים מכל קצוי עולם שהױ בוינה בדרך לארץ. קשה עלי כױם׳ לאחר כ־40 כדרך לירושלים 1920 — אויפן װעג קײן ירושלים 1920 זיצן פון רעכטס : מרדכי פינטשעװסקי יוסף זילבערבערג׳ לײביש ערנרײך־. שטײען פון רעכטס : צדוק קאנערצוקער, אברהם לעמבערג. שנה בקירוב, להביע מהתקופה ההיא את רגשות כל אחד מאתנו, כשעמדנו דומיה ע״י קברו של חוזה המדינה. אחרי השתדלוױת רבות הצלחנו, לאחר חודש ימים, לקבל עבור חלק מקבוצתנו סרטיפיקטים. ב־9.8.1920 הגיעה הקבוצה הראשונה של חמילניקאים לארץ.ביגיהם הױ יהודה ארנרײך ז״ל׳ קנרצוקר צדוק, זריצקי ליזר. מרדכי פינצ׳בסקי׳ זילברברג ױםף ; ולאחר ימים מםפר הגיעו גם הנותרים מקבוצת חמילניק.

נפגשנו שוב כולנו בבית החלוצות ביםו. ולאחר ימים מםפר נשלחה כל הקבוצה לעבודה בםלילת הכביש המפורסם : חיפה־ג׳דה. הײנו הראשונים בין מקימי המחנה׳ נערים צעירים הײנו