99 םגקם חמילגיק 100 או עשר, ראיתי אצל א״א הרב פנקםאות של הגליל קראקא, וראיתי פנקםאות משנים קדמוגױת, והױ חתומים בו גאוני עולם, בהם זקני הגאון מוהר״ר השיל זצ״ל יאחרױ דודי זקגי הגאון המפורסם מהר״ל וכו׳3. רבי יהודה נפטר בשגת תצ״ח י״ג בכסלױ בעיר אפטא׳ ולזכרון נשמתו נדב בנו רבי יחזקאל פרוכת של קטיפה מרוקמת זהב וכסף, הנזכר בפנקס אפטא בשנת תם״ט עד שנת תצ״ח. בפנקס הח״ק של אפטא כתוב, שבױם י״ג כסלױ שבו נפטר בעלה, קנתה הגבירה חיה את מקום קבורתה בבית־החײם דשם אצל בעלה המנוח לאחוזת קבר לעת פקודתה, ונתנה פרוכת של משי טװי זהב לביהכנ״ס להשתמש בה בכל ױם, וגם אם תםע הגב׳ לא״הק המתנה הזאת נתונה לביהכנ״ס ואחר כך נפטרה באפטא בשגת ת״ק (דעת קדושים). והיה מי שאמר שבעל ה״נודע ביהודה״ נולד בחמילניק ולא כאפטא. אין כאן מגמתי להתערב בויכוח זה. על כל פנים אין שום ספק, שהוא יליד הסביבה, שהרי גם אפט נמצאת בקרבת מקום לחמילניק. הוא נולד בױם י״ח בחשון תע״ד. עד שנתו הי״ג למד תורה מפי ר׳ יצחק אײזיק הלוי מלודמיר. בן י״ד הלך לברודי, שהיתה אז ״עיר מלאה חכמים וםופרים״, ביזס הױ חכמים מובהקים כר׳ יצחק הורביץ רבה של המבורג והמקובל ר׳ חײם צאנזר, ושם למד בקלויז הגדול בחבורת צעירים כשרונײם. בשנת תצ״ד נתמנה לאחד מדײני העיר. בשנת תק״ו נתקבל לרבה של יאמפולי (פודוליה) ובשנת תקט״ו נקרא לכהן ברבנות בעיר פראג ששם ניהל ישיבה גדולד,4.

הוא התנגד לחםידים שהױ בדורו ״כת העושים כל ימיהם כחגיס, וממלאים כרסם בכל מיני מעדנים תמיד״, והוא מתמרמר עליהם כי ״עזבו את תורת ה׳ ומקור מים חײם, שני התלמודים בבלי וירושלמי, לחצוב להם בורות נשברים, והם מתנשאים ברוב לבבם, כל אחד אומר : אנכי הרואה ולי גפתחו שערי שמים, ובעבורי העולם מתקיים. אלו הם מחריבי הדור• ועל הדור היתום אני אומר: ישרים ה׳ צדיקים ילכו בם והחםידים יכשלו בם5. והרבה היה לי לדבר מזה. אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע״. במקום אחר הוא אומר : ״לעולם אל ישנה אדס מנהג אבותױ. והחדשים אשר מקרוב באו לשנות במדינות הללו מנהג אבותינו הקדושים (להתפלל בנוסח ספרד במקום גוםח אשכנז) הם לדעתי פוגמים בכבוד רבותינו בעלי התוספות והרא״ש, ועתידים ליתן את הדין״. ובכל זאת הױ הצדיקים נותנים כבוד לשמו. ר׳ שניאור זלמן מליאדי העיד עליו ־ ״שהיה יחיד בדורו בהוראותױ, וה׳ היה אתו שקלע את השערה ולא החטיא את הממרה האמיתית בכל דבר אשר הורה״. ורבי חײם הצדיק מצאנז היה אומר : ״אילו היה ר׳ יחזקאל לנדא חי אתנו כױם הײתי מתגולל אצלו תחת שולחנו, כי כל כװנותיו היו רק לשם שמים, ינפלא היה בקדושתו ובצדקתו״*. האגדה החסידית מסםרת, שכשהגיע הספר ״תולדות יעקב ױסף״ (מזיבוז, תק״מ) מספרי היםוד של החסידות הבעש״טנית

לידי רבי יחזקאל לנדא, דנהו לשריפה. אף קײם בעצמו את פסק דינו וקנה את כל המהדורה ושרפה ברחוב העיר פראג. הדבר נודע לתלמידו של המחבר, רבי יעקב שמשון משיפי־ טובקה, והלה נםע לםראג והתװכח עם הרב שעה ארוכה עד שגצחו, והצליח להצדיק את שיטת הבעש״ט בפני טענותױ של רבי יחזקאל, ואז הדפים ר׳ יעקב ױםף את ספרו שנית באותה השנה בקוריץ7. הויכוח נדפם בקונטרס מױחד בשם ״דברי נועם (ורשד״ תרג״ב).

בספרו ״דרשות הצל״ח״ (ברכות י״א ע״ב ד״ה תנ״ה) הוא מביא את הסיבה העקרית להתנגדותו לשיטת החםידות שהתקײמה בתקופתו8. והוא היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקײם, ברדפו קשות את החםידים וצדיקיהם, ורב את ריבו גם עם רבי יחיאל־מיכל הצדיק מזלוצ׳וב, עד שרבי פנחם הורביץ מפרנקפורט (בעל ״הפלאה״) העתיר על הגאון רבי טבלי מליםא לכתוב לגאון ר״י מפוזנה לבקש את חותנו הנוב״י שלא לגרום צער לאותו צדיק, כי אחױ הרב שמלקה הורביץ מניקלשבורג העיד עלױ שכל כװנתו לשם שמים, ומשום כך אל יבטל אותו צדיק מעבודתױ. ומספרים שלא נשא פנים גם לבעש״ט עצמו, בימי עלומױ כשנזדמן יחד עם הבעש״ט בפונדק אחד בברודי תקפו בויכוח חריף בענינים שונים, ועל דרישתו לתת לו אות שהוא בעל רוח הקודש, ענהו הבעש״ט, כי בליל שבת אמר בשמונה־עשרה ״אתה חונן״. ובכל זאת רחש לו הבעש״ט כבוד והדר, והצדיק מנםחיז׳ מסר בשמו, כי ל״נודע ביהודה״ היתה נשמה חדשה גנוזה במרומים שלא היתה בעולם, עד שהוא עצמו הופיע בעולם״ג, וכן התיצב במערכה רבי חײם מטשרנוביץ נגד הרב הנוב״י על אמירת ״לשם יחוד״, ובםפרו ״שער התפילה״ דחה את דברױ. ואילו רבי חײם הצדיק מצאנז עמד בענין זה לצד הנוב״י שאמנם ידע היטב את שיטת החםידות של הבעש״ט שנבנתה על יםוד ״עבודה שבלב ומחשבה״ בעקבות הכתוב ״בכל דרכיך דעהו והוא ײשר אורחותיך״ (עורה שחר ערך לשמד.), ובכל זאת התנגד לשיטת החסידות, בחששו שמא תגרום נזק לאנשיס שאינם בני־תורה״. והוא אמנם השכיל לראות את הנולד, כי כחמשים שנה אחרי התפשטות שיטת הבעש״ט נבע פרץ בשיטתו ולבשה צורה חדשה, עד שגם רבי נפתלי־צבי הצדיק מרופשיץ הביע דעתו כי יש להעביר את החסידות ולחזור לתחומים שתחמו ראשונים לפי התלמוד והשו״ע.

עם כל מלחמתו נגד החסידות וראשית התיחםו אלױ החםידים יחם של כבוד והערצה, ואף ר׳ אברהם לנדא הצדיק מצ׳יכאנוב הפולנית הגן על כבודו וגזר נידוי על מעליבױ. ובכל זאת יד הגורל לא ידעו מעצור, ודוקא אחרי שהחםידות הצליחה לכבוש את הקהילות בפולין היא חדרה גם לקן משםחתו, ורבים מנינױ ונכדױ חםו בצל צדיקי החסידות, ולא עוד אלא שאחד מנכדױ, ר׳ דוד לנדא, הוא שעמד בראש החסידים שבאו לשבת בחמילגיק והוכתר בה לראב״ד. מובן שבדורות הראשונים שבחסידות טרם קמו בחמילניק אגודות חסידים, אף שבםוף המאה הי״ח כבר הצליחה