101 מ. ש. גשורי — קורות תנועת החסידות בחמילניק 102 החםידות לתפוס עמדה ניכרת ביהדות רוסיד״ ושלוהות־־ה נתגלו באישים בודדים בתחומים שונים, ובהם גם רחוקים ממרכזי ראשי החםידות הראשונים, ובין הישובים הללו אפשר היה לצרף את חמילגיק שאותה אוה למושב לו רבי אברהם דוב אורבך כאב״ד העיר שהיה מתלמידױ של רבי דוב בר המגיד מזריטש ורבי יעקב ױםף הכהן מפולנאה בעל ״תולדות יעקב ױםף״, הםפר הראשון בספרות החסידות, בלי למצוא פרטים איזה שהם על חײו ופעולותױ בעיר כהונתױי, אם עםק רק בתקון חײ היהדות מבחינה דתית, ואם עסק ים בהפצת דרכי החםידות. אך יש מקום להניח שבעקב המאבק הקשה בין שני הצדדים הוא הםתפק לפי שעה בכיבוש שכבשה החסידות באישױת כרב של קהילה עתיקה, שהבטיחה לפעול עם בוא השעה המתאימה. ג. רב בחמילניק מצאצאי ה״נודע ביהודה״

החסידות נחלקה לפי שלשה זרמים ותקופות שוגים. הזרם הראשון והמקורי בױתר היה זה של אוקראינה (װהלין ופו־ דוליה) שבה ישבו ופעלו הבעש״ט מיסד החםיז־ץת וראשיני תלמידױ. הזרם השני הוא זה של רײסין (רוםיה הלבגה), הוא זרם החב״דױת. הזרם השלישי הוא של פולין (הקונגרםאית וגליציה המזרחית והמערבית). ױצר הזרם האחרון היה רבי אלימלך הצדיק מלידנסק. השפעת המתנגדים בפולין לא היתה כה גדולה כמו בליטה ורײסין. אמנם בראשית ימיד. של חסידות זו התאמצו המתנגדים להכחידה מן העולם. בתי הדין בלבוב, ברודי וקרקוב הוציאו חרמים חמורים על אלה ״חדשים מקרוב באו ובים התלמוד עקבותם לא נודעו, העושיפ אגודות אגודות ויניעו תנועות שונות כשכור, האומרים שלא התלמוד הוא העיקר״. אבל החרמים והשמצות לא הועילו מאומה. בפולין נימסו החרמים ונידוײם כקרח מפני שמש קיץ. הצדיקים בפולין לא הוצרכו להתגצל בפני המתנגדים. בתפילתם שהיתה בהתלהבות גדולה וביראה עילאה, באהבת ישראל בלתי מוגבלת, בדביקות, בענוד״ בקדושה ובמופתים ו״המשכת חסדים״ לישראל, כבשו את לבם של יהודי פולין.

רבי אלימלך מליז׳נםק היה אחד מצדיקי החםידות שנהלו תעמולה בלתי פוםקת להפצת התורה החדשה ברבים ועמלמ עשה פרי. החסידות שעשתה תחילה את מעשיה לאט לאט החלה עם התרבות מספר מעריציה לזרום כזרם מים כבירים ושטפה בדרכד״ דרך הנצחון, את כל קהילות ישראל בפולין וגליציה. לא ארכו הימים והחסידות חדרה גם לתוך הקהילות של הלמדנים והחלה לערער את חומותיהן. האתפה וההתחברות בין החסידים הױ מעולם עיקרי החםידות. אולם צורה מױחדת לבשה ההתחברית הזו בין חםידי פולין. חבורות החסידים הױ מאוחדות ומקושרות קשר אמיץ פנימי ולבבי. כפעם בפעם התאםפו לסעודת מרעים, לשתות משקד״ או לעסוק בחםידות, ובאותן הםעודות המשו־ תפות שכחו את כל עםקיהם הםרטיים. כעשיר ודל ישב יחד. נטשטשו כל המחיצות וכל הגבולין החומרײם. הדלות זעוראה דױקנו של ״הנודע ביהודה״ — ר׳ יהזקאל לנ־א נמםה מפני השיחות החסידױת ודברי התורה מצדיקי האמת. לא חםר מאומה לאותם החסידים, בהױתם בטוחים שהצדיק משתתף בצערם׳ אוהב אותם אהבה בלי מצרים ומרעיף ברוחו הנבואי טל של תחיה על לבותיהם. שמחת הלב גברה מרגע לרגע. שירת חדוה פרצה מעמקי נשמתם. אחזה יד ביד, זרוע התילכדה לזרוע והרגלים נשאו מאליהן לרקוד שמחה ודביקות.

המאבק הקשה בין החםידים המתנגדים החל להראות פנים שוחקות לראשונים. בפולין כװנה ההתנגדות לתורת החסידות את חיציה בעיקר לרבי אלימלך־ בגלל שיטתו המױחדת. ולא עוד אלא שמתנגד אחד הכה לר׳ אלימלך, והוא נתרגש מאד־ שמא ײענש המכה שהרים ידו על אחד מישראל׳ ולכן התפלל ואמר : רבש״ע י אני מוחל לו בלב שלם ולא ײענש הוא ח״ד על ידי3י. הרבנות בחמילניק מילאה תפקיד מםוים במחלוקת שבין החםידים והמתנגדים14. פעם כהגו בה רבנים מתנגדים שנלחמו בחסידות, ופעם נתחלפו הױצרות, ורבני החםידות ישבו בכהוגה זו. הרב ױםף הלוי איטינגא, בנו של הרב הלבובי יהודה ליב איטינגא וחתנו של רב העיר קרקוב רבי יצחק לנדא, היה רב בתמילניק בשנת 1763, ובתור כזה הוא חתום על הסכמתו באותה שנה בספר שו״ת ״גאוני בתרא״• הוא נמנה על אוהדױ של הרב יהונתן אײבשיץ במאבק שהוכרז נגדו מטעם רבי יעקב עמדין, ובספר ״לוחות העדות״ נדפס מכתבו בענין המחלוקת ביגיהם. איטינגא כהן ברבגות בחמילניק עד שנות התשעים של המאה הי״ח׳ ונפטר בכ״ט