111 פנקס חמילניק 112 השאר ־ ״מתנגדים עשירים בחמילניק שהױ רואים את דביקותו של רי״ב בחםידות׳ על אף ענױ המשוע׳ סנטו בר * ״ברכה לבטלה אתה אומר כל ױם. הנך אומר בכל ױם ״שעשה לי כל צרכי״ והנך עני מרוד״. חײך ואמר להם: אני מברך כדין. אני אומר ״כל צרכי״, ומה אני צריךז ענױתז זאת יש לי כל צרכי. ואילו אתם אומרים ״כל צרכי״ ומהו צרככם? עשירות. עמלים אתם ױמם ולילה להשיג ױתר. משמע — אין לכם די. נמצאת ברכתכם ברכה לבטלה״ (״חםידים מםפרים״ להרב זוין׳ מס. 44). בימי מגוריו בחמילניק׳ הציע רי״ב לרבי ליפא לשמשו׳ כדרכו במסעױ לכל צדיק דורו להכירם ולשמשם וללמוד מהם איזה דרך בעבודת השם, שמשותו אצל רבי ליפא התנהגה כדלקמן: מדי ױם בױמו׳ לפני תפילת רבי ליפא׳ היה רי״ב הולך לחדרו ומעשן מקטרתו והולך לדרכו. רבי ליפא היה קפדן גדול׳ ודרכו היה להקפיד נמרצות על כל מי שלא עשה רצונו כראוי. ופעמים רבות עשתה הקפדתו רושם נמרץ. ױדעיו ומכריו הױ זהירים שלא יכװ בגדלתו. בכל יום היה רי״ב מתהלך בבית רבי ליפא וממלא תפקידו בשמשות בקודש. פעם אחת אירע שרי״ב איחר לבוא לבית הרבי ולשמשו׳ וכשהלה דרך על םף ביתו הקפיד עלױ קשות. רי״ב ענהו בתמימות שגם הוא צריך לעשן מקטרתו לפני תפילתו. ומשום כך איחר לבוא25. כעסו של הרבי גבר עוד ױתר על תשובתו זו׳ והוא שילחו מעל פנױ. אף טרוניא נשארה בלבו של רבי ליפא על רי״ב׳ שבאה לידי בטוי בכמה הזדמנוױת.

ושוב אירע פעם בתקופת שמשותו אצל הרבי׳ שחתנו של רבי ליפא שאכל על שולחנו׳ עשה מעשה קונדס שבועות אהדים אחרי נשואױ׳ והוציא מטפחת־אף מכיםו של איש אחד שקצחה נראתה מחוץ לכיסו. כשנודע הדבר לחותנו הקפיד מאד עלױ׳ באמרו׳ שרק קל שבקלים יכול לעשות כזאת׳ גרשו מביתו ודרש מבתו לקבל ממנו גט פטורין. רי״ב לא התאפק׳ נכנס לרבי ליפא וניםה להרגיעו ולהשלים בינם. אך הצדיק הקפדן הקפיד גם עלױ; בהשיבו לו : גם כמוך כמוהו, רי״ב פרש הימנו ופנה לביתו. הקפדה זו נתעוררה שוב בזכרונו של רבי ליפא ב״חתונה הגדולה״ שהתקײמה בלובלין׳ ומאז נחפרדה בינם החבילה6׳־,

לימים נזדמנו שוב שניהם — רבי ליפא ורי״ב — למקום אהד. היה זה בחתונת בנו של רבי יעקב־יצחק ה״חוזה״ מלובלין. מאלױ מובן׳ כי המונים השתתפו בחתונה זו — שמחה בפלטרין של מלך׳ ובתוכם גדולי הצדיקים והחסידים. רבי נפתלי־צבי מרופשיץ ורי״ב מרדושיץ׳ שניהם מתלמידי ה״חוזה״ נתכבדו באמירת הבדחנות ובחריזת חרוזים מעניני הױם. ראשון לבדחנים היה רי״ב. הוא עלה על השולחן כשעל לבו — מימין׳ נײר ״שמות״ קרוע מתפילת ״והוא רחום״ שבתחנון ועל צדו העןמאלי הדביק ירך בשר. פנױ הױ מכוםים במסוה ואיש לא הכירו. ה״חהה״ ממש התענג מדברי הבדחנות. מחריפותם ומהחן שבו הם נאמרו• באמצע הפםיקו ה״חוזה״ וקרא לו בשמו: ״ברל׳ בוא אלי״. כשהתקרב אלױ רי״ב׳ שאלו החוזה : ״מה הלבשת על עצמך ?״ השיבו רי״ב בשאלה ; ״על איזה צד שואל הרבי ?״ אמר החחה בחױך : ״על צד עם שמות״. השיב רי״ב באנחה עמוקה: זהו ״והוא רחום״ הארוך שבתחנון׳ הבוכה על אשר חםידים מזלזלים בו ואומרים רק הלק ממנױ2. וה א שואל : מדוע נגרע חלקי מתפילות אחרות ונגזר עלי שאדייה כ״שמות״ הנגזרים ונזרקים ? הוטבה התשובה בעיני החוזה׳ והוא ביקש מרי״ב להמשיך באמירת ה״בדחנות״. רי״ב המשיך באמירת הבדחנות.

אלא שכאן התערב לפתע רבי ליפא׳ שנאלץ לצאת החוצה טרם החל רי״ב בבדחנות׳ וכשחזר לא יכול היה לשאת את הכבוד שחולקים לרי״ב ורצה להשפילו. שתיקתו עד כה באה גם מתוך שלא ידע מי הוא הבדחן. קריאתו של החחה לבדחן בשמו גילתה לו את הסוה ״מי הוא המפטם פטומי מילי׳ ללא טעם וללא הרף? ירד מהבמהי״ קרא רבי ליפא בקול. אך יצאו הדברים מפױ ודממה חמורה השתלטה בצבור הגדול. רי״ב עצמו החויר כסיד. ״אזל םומקא ואתא חװרא״. הוא הרגיש כי ניטל כוחו׳ כי הוא ױרד מ״מדרגותױ״ שאותן רכש בשנים רבות של מאמץ רוחני עלױן. בבושת פנים ירד מעל השולחן ופסק מאמירת בדחנות. הצדיקים לא התערבו משום כבודו של רבי ליפא׳ בנו של רבי אלימלך מליזנםק׳ אבי החםידות בגליציה ובפזלין. משנתאושש קצת ניםה שוב רי״ב את כוחו׳ אלא שקריאתו המעליבה של רבי ליפא חזרה ונשנתה. הפעם חש רי״ב שה־א נאדם פשוט לכל דבריו. ניטלו מנו ה״מדרגות״ ונלקהה במנו השראתו ורוח קדשו. נבוך ומבויש שוטט רי״ב בין אלפי המוזמנים. לרבו המובהק׳ להוזה׳ אי אפשר היה לגשת בשל הדוחק הרב שהיה סביבו. הוא יצא אל מחוץ לאולם׳ שמא ימצא ״ידיד אוהב ונאמן״ שױכל להשיח את לבו לפנױ ויחד למצוא עצה.

מיד בצאתו נפגש עם חברו הטוב רבי נפתלי־צבי מרופשיץ ושח לו את כל המתרחש. הלה טפח לו טפיחה חברית על גבו ואמר־ מצאתי עצה. סמוך עלי׳ כי הכל יבוא בשלום. נכנסו שניהס יחד לאולם. עלה רנ״צ על השולחן׳ כשגם על פנױ מסוה והחל לומר בדחנות. הוא החל בשבח הצדיקים שהױ נוכחים באולם ועבר על כולם אחד לאחד. פתאום הפםיק בתאיר הצדיקים־האורחים והצביע בידו על רי״ב שישב עדײן נבוך בפינת האולם — ״אמרו נא צדיקים קדושי עלױן הנוכחים כאן — קרא בנגון הבדחנות כשבאצבעו מראה כל הזמן על רי״ב — היש יהודי שעמד ויגע יגיעות קשות בעבודת השם ית׳ מזמן מרן הבעש״ט ועד הױם כישכר־בר מראדושיץ ? אמרו נא את האמת :״ פה אחד נשמעה התשובה : ״אין״. רנ״צ מחה זיעה ממצחו והמשיך מבלי להפסיק לרגע : ״אמרו נא צדיקים׳ קדושי עלױן הנמצאים כאן — הפעם הפנה מבטו במױחד לעברו של רבי ליפא מחמילניק — הישגו יהודי שםיגף ועינה את עצמו בתענױת ובסיגופים וכיתת רגלים להכיר את צדיקי הדור׳ כברל מראדושיץ?״ גם הפעם ניתנה התשובה — ״אין״. שוב המשיך: הנכון הדבר שברל הראדושיצי׳ ירא שמים אמיתי הוא ? — שוב נשמעה תשובה אחידד.: ״הן׳ אמת ונכון״, כאן הפסיק רנ״צ את בדחנותו וקרא לרי״ב: ברל הראדושיצי! התחלת לומר בדחנות — םײמנד״ לך נאה לומר בדחנוח בשמחתו של מורגו החוזה מלובלין׳ כי בך העידו עשרות צדיקים וקדושים׳ שידעת