119 פ נ ק ס ח מ י ל נ י ק 120 מראדושיץ לערוך עלױ רחמים, והוא שב אמנם לאיתנו׳ מה שנחשב לפלא גדול בעיני הרופא שטיפל בו**, חמילניק היתה גם מקום תורה. במחצית השניה של המאה הי״ט נוסדה בה ישיבה גדולה לפי נוסח פולין שיצא לו שם בכל רחבי המדינה. הישיבה התנהלה בפיקוח מורים וראשי־ ישיבה שדאגו לצרכיה במיטב רצונם ויכולתם. הישיבה באה לא בקשר להגברת החסידות בעיר. אז טרם היה קײם קשר בין החסידות ולמוד התורד״ כבימינו הױם. אך עסקני העיר החסידײם השפיעו שפע רב על הישיבה תוך דאגה חומרית לקױמה ולפיתוחה. הלמוד בישיבה יצא ממסגרת הלמוד המםורתי בחדרים אצל מלמדי גמרא ובבתי־מדרשות׳ ובחורים ״עילוײם״ לא הױ חזױן ױצא מהכלל בין כותלי הישיבה. למוד התורה עמד אז על מדרגה גבוהה ביהדות פולין׳ וערכם של הבחורים תלמידי הישיבות היה רב מבחינות שונות׳ בין מבהינה כלכלית — בתור רב ומורה היראד״ ובין מבחינת סדור משפחתי׳ שתמיד נמצאו להם דורשים מצד הגבירים והאמידים שיכלו לדאוג לפרנסתם ללא דאגות חומרױת. ומהם שהגיעו למשרות נעלות ברבנות ובתור ראשי־ישיבות בערי המרכז של פולין.

ישיבת חמילניק, ישיבה גדולה בת שתי כתות שבהן למדו עשר שעות בױם׳ רכשה לה שם טוב בעולם היהודי׳ ותלמידים רבים הױ נוהרים אליה ומתרפקים על שעריה. גם ענין הישיבה משך לחמילניק רבנים וראשי־ישיבות, שעמדו על משמר התורה והיראה והתרפקו על למודה שיגביר חילים לא־רײתא. לעומת זה לא שפרה נחלת הרבנות בחמילניק מאז פטירתו של הרב דוד לנדא. אמים נמצא לו ממלא־מקום בדמות הרב מקונסקי־װלה. אך הוא לא החזיק מעמד בעיר זמן רב, בעקב הרגלם של בני המקום למרר את חײ הרב דמתא ולמצוא בו פגמים, ולבםוף גורש הרב משם בחרפה על ידי ראש הקהל דאז׳ ר׳ ױחנן םילמן• על משפחת םילמן בעיר נקדיש להלן פרק מױחד. הרב המג רש קלל את העיר שלא יכון בה עוד שלום על כסא הרבנות. וקללתו זו נתקײמה .. המלחמה על כס הרבנות נמשכה גם בתקופת ױרשו, היה זה הרבי מאוזירוב׳ שנקרא בשם ״הרב מראקוב״, םבו של הרב האחרון בחמילניק ר׳ אליעזר אפשטין הי״ד. בני בית אוזירוב ידעו להשתלב בחײ העיר חמילניק במשך כמה מרות אם בגלל קרבתם הגיאוגרפית׳ ואם בגלל קרבתם הרוחנית־חסידית. בית צדיקי אוזירוב נוסד בידי רבי ליבוש הגדול׳ מתלמידי ה״חוזה״ מלובלין וחתנו של הרב ראובן הלוי הורביץ מז׳רנובצה (מחבר הספר ״דודאי ראובן״), שהוסמך בתור צדיק בידי רבו הגדול.

שנוי ניכר בצבױנה הרוחגי־תרבותי של החברה היהודית בחמילניק חל במאה הי״ט. החסידות שכבשה את העיר הקימה לה עסקנים פעילים שהשפעתם היתה גיכרת במוסדותיה השוגים. ואף שחמילגיק לא זכתה להיות שוב למטרופולין של צדיקים — היו מבקרים בה מפעם לפעם צדיקים ש־נים מרחוק ומקרוב ומשפיעים עליה מרוחם. בסטאשוב ישבו צדיקי החסידות זה כמה דורות מאז יסוד החסידות בפולין. בתחילה ישב בה רבי מרדכי׳ אחי רבי מאירל מאפטא׳ מתלמידי הנועם־אלימלך, ונפטר בן פ״ג שנה׳ ובמקומו בא בנו הג״ר בריש. וכן ישב בםטאשוב רבי אברהם יצחק ױםבלום׳ מצאצאױ של רבי אלימלך מליזגסק, חותנו של רבי אליעזר דוד מראדושיץ׳ נכד ה״סבא קדישא״ מראדושיץ. בנו רבי נפתלי ויםבלום שימש ברבנות בקושיץ וממנה עבר לרבנותה של סנדישוב, נפטר בערך בשנת תרע״ט. בנו רבי ברל ויםבלום מילא את מקומו בסנדישוב. באחרוגה ישב בה רבי שלמה פרדם, נכד ר׳ מאירל מאפטא, שבנו הוציא באמריקה את הירחון הרבני ״פרדס״. שהיה איש ישר מאד ומנגן מופלא בתפילה׳ ועם סױם תפילתו היה כולו רטוב מזיעה.

נײשטאט (עיר־חדש) שימשה מטרופולין לרבי קלונימום אפשטין׳ תלמידו של רבי אלימלך מליזנסק׳ שכבש את קראקא לחסידות והקים לה בה מבצר, בנישטאט ישב בנו רבי ױסף ברוך אפשטין׳ בכינוױ הנודע ״היהודי הטוב׳/ שהיה מפורםם מאד בפולין׳ ונפטר י׳ אדר תרכ״ז, ואחריו בא בנו ר׳ קלונימוס קלמן הלוי אפששין מנײשטאט׳ שנפטר ט׳ טבת תרס״ג, ובמקומו בא בנו ר׳ הײם מאיר הלוי מעיר־חדש׳ נפטר ז׳ טבת תרע״ד. בנײשטאט ישב גם רבי אבלי תלמידו של ״היהודי הקדוש״. עד למלחמת השואה ישב בנײשטאט נצר מנכדי בעל ״מאור ושמש״. העיר העתיקה אפטא נתפרסמה כעיר של צדיקים נודעים. הראשון שבהם היה רבי אברהם יהושע השיל שנולד בשנת תקט״ו לאבױ רבי שמואל אב״ד אלימלך מליזנםק שהחשיבו מרי״מ המגיז־ מזלוטשוב ומרבי אלימלך מליזנסק שהחשיבו בױתר. רבנותו הראשונה היתה בקולבוסוב, וממנה עבר לאפטא — על שמה גם נתפרסם בשם ״הרב מאפטא״• בשנת תקס״ח עבר ליאסי וממנה עבר לעירו של הבעש״ט מיםד ההםידות — מזיבוז. במזיבוז עםק באדמו״רױת וסילק מעצמו עולה של רבנות שנטל על עצמו בערים הקודמות. היה גדול בתורה, ותשובותױ בהלכה הובאו בםפרי הרבנים בדורו. נתפרםם בעולם ההםידות באהבת ישראל שבו• צױה לא לכתוב שבחים על מצבתו מלבד השבח שהוא אוהב ישראל. אף ספרו על התורה נקרא בשם זה. היה נערץ על צדיקי דורו, נפטר ה׳ ניסן תקפ״ה. ספרױ* ״אוהב ישראל״, ״תורת אמת״•

אחרי שה״אוהב ישראל״ עבר מאפטא ליאסי׳ ישב באפטא רבי מאיר, בכינוױ ״רבי מאירל מאפטא״, מחבר ספר ״אור לשמים״, תלמיד החוזה מלובלין והמגיד מקוזיניץ. וכן ישב באפטא רבי יעקב האדמו״ר, שנםמך ע״י ה״סבא קדישא״ מראדושיץ לאדמו״ר. הוא הכיר עוד את החוזה מלובלין׳ והיה נכדו של רבי דוד מלילוב. לפי האגדה החםידית סירב ה״םבא״ לתת הורמגא לתלמידו זה לכהן כאדמו״ר. פעם הביא ר׳ יעקב בבואו לראדושיץ את בתו הקטנה, כשנכנסו לחדרו של הרבי׳ ראתה הילדה את כםפי ה״פדױנות״ המרובים שנערמו על השולחן ופרצה בבכי. נכמרו רחמי הרבי ושאל : ״ילדה, על מה הבכיה ? השיבה לו הילדה ברב הכמתה ז וכי למה זה לא אבכה ? פה אני רואה כסף כה רב׳ ובביתנו אין לחם לאכול ובגד ללבוש. אמר הרבי : אם כה