127 פנקם חמילניק 128 לפני אבױ של המו״צ וישב בה מםפר שנים׳ ואף חבר ספר בחמילניק שנדפס בידי נכדױ אחרי מותו, ובעקב םיבות מםוימות נאלץ בסוף ימױ לעזוב את חמילניק ולחזור לאוזירוב, ששם כהן כאדמו״ר. וכעת׳ עם פטירת הרב, העלה נכדו מחדש את בעית החזקה על הרבנות, ולצדו עמדו טובי העיר, חםידיה ולמדניה.

המו״צ, שהיה קרוב משפחה עם הרב אפשטין נכד הצדיק מחנטשין, כי גם אשתו היתה נכדת הצדיק האמור, לא רצה לװתר ותבע מועד הקהלה לקײם את הבטחתו בעצם ױמ קבורת אבױ. לצדו עמדו האומנים והפשוטים בעם. אש המחלוקת חרגה ממסגרת צרה והחלה לשאת אופי רציני ומסוכן. ישיבות ועד הקהלה לא פסקו לדון בנושא היחידי שדחק את רגלי יתר העגינים החשובים, וחברױ התקשו למצוא מוצא מן הסבך. ובינתים נמצאו שכנים ט־בים שמצאו שכדאי להם להציע את עזרתם ליטובתם. הנה בשידלוב הםמוכה ישב רב ששם לראשו גם עטרת אדמו״ר ונמצאו לו חםידים רבים בערים שונות שפתחו אצלם קלויזים והתקינו להם בתפילה את ״נוםח שידלוב״. מלבד כהוגתו כרב העיר הױ נוסעים אלױ גם מחסידי חמילניק ומבקשים עצות מפױ. אנשים ונשים שפכו לפנױ את מר גפשם, צרותיהם ומכאוביהם, התאוננו על חוםר ילדים׳ מחלות או חוסר נדוניה לבת שהגיעה לפרקה. הרב היה לזקח פתקאות בצרוף פדױגים של כמה זהובים, והרב חלק לפונים אלױ סגולות ותרופות. וגפוצו שמועות, שהםגולות של הרב משידלוב מביאות מרפא והשקטת העצבים, כה רבו ױתר הפונים אלױ לרו-חתם ולישועתם.

להרב משידלוב הױ חסידים גם בחמילניק. והנה שם הרב את דעתו למחלוקת שפרצה בעיר שכנתו. הוא הזמין אלױ שנים מהםידױ המסורים: אהרן שלמה פרידנזון ובנימין זונשײן והציע להם מוצא מאש המחל.קת בחמילניק. לדעתו אין המו״צ מתאים לכהן כרב בעיר, ומן הראוי שרב אחר יכהן בכהונת הרב. הוא הציע איפוא לתת למו״צ פיצוײם כםפײם שיאפשרו לו לעלות לא״י כבעל־הון (השלטון הבריטי בא״י תבע אלף לא״י מעולים בעלי הון כתנאי לכניסתם לארץ בלי רשױן עליה) וגם למוםדות העיר שהו זקוקים לתקון, המרהץ והמקוה שנמצאו במצב םניטרי רע ואת ההוצאות המנהלתױת׳ ותמורת זה יכהן ברבנות בהמילניק חהנו (של הרב משידלוב) שהיה אהי ררב הנודע מרדומסק. שליחי הרב משידלוב — אנשי חמילניק — נכנסו בעול שליהותם׳ באו במו״מ עם ױעצױ של המו״צ׳ הועידו פגיש, ת והתנהלו שיחות׳ ונדמה היה שהענין עומד לקבל פתרון רצוי לכל הצדדים. לבסוף נתברר שהמו״צ דחה את הצעת הרב משידלוב. אחרי שהסיכום השלילי של המו״מ השידל.בי נודע בעיר עברו לצד הרב מראקוב חםידים רבים מחםידי רדומםק ושידלוב׳ ואף ױעצױ הראשײם של המו״צ׳ ובהם שני נציגי הקהלה משה מלמן ונתן שור׳ והמחלוקת התלקחה ביתר שאת. מצב חדש זה עורר את ױ״ר הקהלה להעמיד להצבעה את הרב נזראקוב בתור רב בחמילגיק, והוא נבחר בר,ב קולות. אך החלטה זו היתה זקוקה עדײן לאישור מטעם השלטונות הפולנים. ביגתים הגיע הדבר לפני כס המשפט הפולני.

ושופטים פולנים הױ צריכים לחות דעה למי הזכות לשבת על כםא הרבנות בחמילניק, אך לפני הישיבה הראשונה של מועצת־המשפט נעשה נסױן להצלת המצב׳ כדי שהענין לא יפול בידי גוײם׳ והוצעה לשני הצדדים בוררות של רבגות׳

עוד לפני בחירת הרב מראקוב לרב בחמילניק יצאה ״אגודת הרבנים״ ללא פגיה אליה בטענה שהרבנות בחמילניק שײכת למו״צ. והדבר מצא לו הד בעתונות הװרשאית. ועד קהלת חמילניק יצא בעתון בשאלה׳ מי נתן רשות לאגודת הרבנים להוציא פסק דין על שאלה שלא גשאלה׳ בע,ד שבחמילניק גופא ישב בית־דין של רבנים גאונים מפורםמים, שאחרי ישוב־דעת ממושך הסכימו למינוי הרב הגאון אפשטין כרבה של חמילניק. מלבד זה קײם הסכם בין שני הרבנים שהוםכם בדױ־תורה בקילץ אצל הרבי מניאםצ׳נה. נוסף לכך נתפרסמה חות־דעתו של הגאון בדװינסק (רבי ױסיף רוזין ה״עילוי הרוגאטשובי״) שלפיה הצדק על צד הרב אפשטין. וסיפרו, שהרבי מטריםק רבי משה־מרדכי טברםקי שישב בלובלין ביקר בחמילניק והוא התפלא על איסורי הצד השני נגד הרב אפשטין והוא אכל בשר בשהיטתו והכיר בזכותו כרב העיר. אחרי בחירת הרב אפשטין ברוב קולות העביר הרב את מגורױ להמילניק והביא אתו את בני ביתו׳ זבעיר חכו לו חסידױ ומצדדױ׳ ובראשם חברי ועד הקהלה. את המכונית עם הרהיטים והחפצים הובילו לדירה שנשכרה במרכז העיר׳ בשוק׳ ונציגי הקהלה מםרו להרב את הפיקוח על הענינים הדתײם. הרב נגש למלוי תפקידו וקײם מגע עם הקהלה ואישים אחרים של העיר׳ הופיע אישית בחתונות, ברית־מילה ומשתות־מצוה אחרות. וחיש מהר רכש לו הרב השפעה בעיר. עד מאוחר בלילות היתה דירת הרב מלאה חסידים ואור הנרווז שהאירו את הבית האיר את האפלה דרך החלונות שפנו לשוק. ועם כבוי האורות היה זה םימן שהשעה מאוחרת.

עשר שנים התנהלה המחלוקת בין שני רבני חמילניק על הרבנות בעיר׳ שהגדישה את הסאה, השנאה והסכםוכים בין הצדדים לא ידעו גבול׳ וחלק גדול מהאוכלוםיה היהודית התערב בתסבוכת מה שהגביר את החריפות והקטטות ביניהם. עם מלחמת־דברים׳ ואין לדבר על חלול הקודש ובזױן שנגרם כתוצאה מהוחדת ערך הרבנות. מתנגדי הרב אפשטין השתמשו במלשינות אצל הרשות ופעם ואםר כחשוד בקומוניזם והובל בלוית שוטרים לבית האםירים בפינטשוב, ודוקא באחד מימי השבת׳ ורק אחרי מאמצים רבים שוחרר בערבות. ופעם אחת כשהרב סײם את הדרשה בבית־המדרש ויצא החוצה הכה אחד הא מנים בבקבוק על ראשו ופצעהו. ואש המחלוקת גדלה במרה כזו שקשה היה לכבותד״ וכל הקהלות השכנות עם המוםדות המרכזײם של הרבנים בװרשה כאילו עמדו מנגד. עשר שנים נמשכו המריבות בחמילניק, ובעודן נמשכות בעײם תוקפן׳ פרצה מלהמת השואה האױמד״ וכשהנאצים כבשז את חמילניק הסתתרו שני הרבנים בערים אחרות. אחרי זמן מסוײם חזרו העירה והתפײסו. אך הגורל הטראגי של היהדות הפולנית לא פסח על שניהם. מלחמת הנאצים שמה קץ לםכםוך שרשמױ לא נשכחו מזכרון שארית הפליטה ששרדה.