163 סנקסחמילגיק 164

אפשר אין מילה זו מוצאת חן בעיגיכם, — פגיתי לצירי הםיים ואמרתי — זהו תירגום מרוםית, ואםור, דומני, להשװת את פולין של הױם עם רוםיה של הצארים ואילו השזואות אלה עולות בלי משים על הלב ואין עצה ותחבולה נגדן — רומיאגי אינו משחײד לשום אירגון — קוראים אנו בתעודה, — והוא בכלל אדם שקט, וישר, שקוע בעבודתו של נושא מכתבים• תאמרו, שהמאגיםטראט היה בודאי תלוי במשהו ביהודים, וראש ההנהלה חתם לפי דרישתם. מורדקא רומיאני הבטיח עצמו נגד טענה זו, הוא קיבל גם ממנהל משרד הדואר והטלגראף בחמילניק תעודה דלהלן: ״הריני מעיד בזה, שאני מכיר את מורדקא איצק רומיאני, הוא עובד במחיצתי עשרים ושתײם שנה. במשך הזמן הארוך הזה יכולתי להױכח׳ שהוא אדם ישר לחלוטין, שקדן בעבודתו, שקוע במשרתו ובעניני משפחתו ואינו עוםק בענינים מדינײם״. הױצא מכל זה הוא — המשכתי ואמרתי שמנהל המחלקה האדמיניסטראטיבית של הדירקטורױן לדואר ולטלגרף המציא בתשובתו לסינאטור בוימינגר מעשה בלתי מתאים למציאות. הוליד פשוט שולל את הסינאטור בוימינגר. סנינו אז למיניס־ טרױן הדואר והטלגראף וביקשנו שיחקור את העגין, ישים לב לתעודוח המצורפות ויחזיר לעבודתו אדם, אשר שימש 36 שנים נושא מכתבים. ונזרק ממש לרחוב בהױתו בן 56. קיבלגו בשביעי לאוקטובר 1927 תשובה דלמטה — באותה חקופה עוד נהגו משרדי השרים להשיב על מכתבי הסיעות: — ״בתשובה על מכתב מױם שלישי באוגוסט בענין מורדקא רומיאני מודיע משרד הדואר והטלגראף באדיבות, שאין ביכולתו להחזיר את הנ״ל לעבודתו״. חוםלה איפוא מעשה מורדקא רומיאני. הצדיק המיניםטרױן מעשי הדירקטורױן בקראקוב.

םיפרתי את המעשה הנורא לפי הםטנוגראמה של נאומי בםײם, הבאתי את התעודות ואת התשובות הרשמױת כלשוגן. עד כמה שאני זוכר, לא הםתפקה םיעת המועצה הלאומית בתשובת המיניסטרױן. הרטגלאם, שניהל את לשכת הסיעה, ענה על התשובה והזכיר למיניסטרױן שאחרי 36 שנות עבודה מגיעה לעובד המפוטר גימלד״ שהרי שום דבר לא הצדיק את סיטורױ. לצערי לא הופיעו המכתבים בין הרטגלם והמיניםטר־ ױן בבױלטינים של סיעת המועצה הלאומית היהודיח שהוצאו באותה תקופה ונשמרו בידי. אם אין זכרוני מטעה אותי גקבעה בסופו של דבר פגםיה למורדקא איצק רומיאני. כדאי היה, כנראד״ למיניסטרױן לשלם פנסיה ליהודי, ששימש דװר עוד בימי שלטון הרוסים וירש משרתו מאבױ מאיר, ובלבד שיטוהר הדואר הפולני מהיהוךי האחרון אשר שימש דװר בעײרה, שרוב תושביה הױ יהודים. ¥ ¥ ¥

חמילניק נמנתה על אותן העײרות היהודױת, שבמועצת העיר היה ליהודים רוב מכריע, אלא שהם װיתרו על הכבוד ולראש העיר בחרו דװקא בפולני. אך זכות הװיתור לא עמדה להם, ואותה הממשלה שמפלגות יהודױת חשבוה שהיא הטובה ליהודים מכל הממשלות האפשרױת בפולין, חיסלה את השלטון היהודי בעײרה. האמצעים הױ פשוטים — גגישות, לחץ כלכלי, עונשים בגלל עבירות םאניטארױת וכדומה. אותה שעה לא הױ בסײם ובסינאט הפולני אלא נציגי יהודים, שברובם לא העיזו להמשיך במאבק נגד מדינױת אגטישמית, שמגמתה היתה להצר ליהודים עד כדי כך, שיעזבו את הארץ במנוםת בהלה. בבחירות בשנת 1928 נעשה נםױן ע״י המועצה הלאומית להעמיד באיזור הבחירות, בו נמצאה חמילגיק ועוד עײרות יהודײת דומות לד״ את עורך ה״הײנט״ אברהם גולדברג. ביקרנו את חמילניק והעײרות בםביבתה. נתקבלנו בכבוד מלכים ממש. לאספותיגו באו המונים ושתו, ממש, דברינו בצמא. ההתלהבות היתה חםידית, אולם גולדברג לא נבהר. מםפר המנדטים שהוקצה לאיזור זה היה מחושב כך׳ שציר יהודי יכול היה להיבחר רק בדרך נם בעקבות פיצול שעבר כל גבול, של קולות הפולגים, והצבעתם של כל הבוחרים היהודים בעד רשימה אחת. גס כזה לא קרד״ כמובן. הנגררים אחרי הממשלה מילאו תפקידם שהוטל עליהם, ומפלגות אנטיצױנױת עשו גם הם את שלהם. וחשבונם של מחברי חוקת הבחירות נמצא צודק.