החוש הציבורי הכמה ועורג לפעולה ולעסקנות ציבורית, מצא בעבודה למען הפליטים את האפיק הראשון לגילוי כוחו. כעבור זמן מה גדל האפיק ונתרחב, עם השחרור ממשטר הצאר, ועם ראשית הפעולה הציונית בד.-הורודוק. י. זלדין דויד-הורודוק בימי הבלחובצים (לזכר ר' אשר ב"ר יצחק ברמן ז"ל) שנת 1920. כחתף עברו גייסות בלחוביץ' בעיירות פוליסיה, ובכל מקום בואם. גזלו וחמסו, אנסו ורצחו. לדויד-הורודוק הגיעו בערב שמחת-תורה. משפשטה השמועה על בואם, ונושאי הנוצות נראו בעיר -- נפל פחד גדול על היהודים ואיש-איש חיפש לו מקלט, בבתי-גוים, או במקום"סתר אחר כלשהו. את הרכוש הפקירו ובלבד להציל את הנפש. ייזכר לטוב הכומר הפולני, שהחביא בביתו ובבית-היראה, לפני העוגב ובמקומות-סתר אחרים, עשרות יהודים ולא התיר למשחית לבוא פנימה. אולם תשועתם של יהודי דויד-הורודוק. באותם הימים הקשים, באה להם בעיקר עלזידי ר' אשר ב"ר יצחק ברמן ז"ל. קבלן לאספקה היה ר' אשר, ספקו של חיל הרכב והפרשים אשר לצאר ניקולאי, ורבים היו מיודעיו בקרב הקצונה הגבוהה של החיל, אשר היה בבריסק דליטא.
כמה מקציניו של אותו חיל, נצטרפו למחנהו של הצורר בלחוביץ' י"ש. אחד מהם, מפקד החטיבה, שהכיר את ר' אשר, שם פעמיו לביתו בבואו העירה; הושיט לו ידו לשלום, אף העתיר עליו נשיקות ואמר : ,ברמן, ברמן! ניטשעווא, ווסיא בודעט חאראשא!" (ברמן, אין דבר, הכל יהיה טוב !). יודע אני את יחס חיילינו ליהודים, אך -- אל פחד! אשקוד על כך, שהכל יהיה כשורה". מיד הודבקה הודעה על הבית, כי המפקד איוה לו משכן בו, ולר' אשר ניתנה תעודת מעבר חפשי, כאוות נפשו. משהורע המצב. והפורעים החלו פורעים -- נכנס ר' אשר אל המפקד, תיאר לפניו את המצב, ותבע עזרה. הלה הבטיח להציב משמרות ברחובות העיר, אך בסמטאות הצדדיות לא חדלו רציחות. בנידהבית הפצירו בר' אשר, להישאר בביתו, אך הוא לא שעה לדבריהם, והוסיף לשוטט בעיר -- בלווית חיילים שהועמדו לרשותו -- ולהציל ככל אשר השיגה ידו. ,האשב ספון בביתי -- אם יש בידי להציל יהודים ממות? ומה אני, אם אפול קרבן, חלף כל העיר ?" רב היה תמהונם של הגויים להעזתו הרבה לשוטט בחוצות, בו בזמן שכל היהודים חבויים במסתרים. אך הוא לעג להם. בעליית גג ביתו מצאו להם מחבוא יהודים רבים, בהם, הרב רבינסקי ור' יוסף קלוז'ני. בני"הבית העלו אוכל למסתתרים וסיפקו את צרכיהם. מחבוא זה נעלם גם מעיני המפקד, וקיומו כרוך היה באומץ וגבורה אין קץ ובדריכות מתמדת.
והנה באה יום אחד, קריאת-אזעקה מביתו של ר' ליפא פינקלשטיין: הפורעים עומדים לתלותו. ר' אשר אינו מרבה בשהיות, כחץ מקשת, אץ הוא עם חיליו אל ביתו של המעונה, חותך את חבל התליה ומציל את ר' ליפא כל עוד נפשו בו. הפורעים מובאים לפני המפקד, והלה קוצב להם את עונשם ומתרה בהם לבל יישנו מעשים אלה. כך הציל ר' אשר גם את גיסו שמואל מצילסקי מתליה. מבית אהרן דבורין מזעיקים אותו: הפורעים אומרים לכרות את אוזניו של ר' אהרן. ר' אשר אץ ומציל. אך הספיק לחזור משם וכבר נקרא אל אביו עצמו, ר' יצחק מחרומסק : רצחו את בנו ובחור רובלאי -- ויש להביאם לקבר ישראל, ולהחיש ישע לנשארים בחיים. בין שעות 11