עם התחלת הלימודים ב"חדר" נפוצה השמועה., שרק לשעורי התנ"ך יש לבוא בכסוי ראש, ואילו ליתר המקצועות -- בגילוי ראש. מנהג נוסף הנהיג המורה -- חובה לדפוק על הדלת. חדר מתוקן זה נתקיים על ידי המורה ברנצ'וק. עד להקמתו ולחידושו של בית-הספר העברי המודרני בשנת 1924, שבו נתמנה גם הוא כמורה ומאז רבים רבים למדו תורה מפיו עד מאסרו בשנת 1. החל בלימודי התנ"ך וכלה בשעורי היסטוריה וזמרה. אזכור את מורנו כשהופיע לשעור הזמרה הראשון עם כינור בידו, שעורר את צחוקנו בהופעתו. התביישנו לפצות פה והוא סייע לנו בפתחו ראשונה בשיר. היה מדריכי הראשון בכיתה בבית-הספר. ביומן מיוחד, שהונהג או במוסד, היה המדריך רושם כל שבוע את הערות כל המורים בקשר להתנהגותנו ולמודיו של התלמיד, בשבת היה עלינו להביא את ההערות לידיעת ההורים, והם אישרו זאת בחתימת ידם. מאחר שידע את הצפוי לנו בבית, אם יקראו ההורים הערות שליליות, היה מונע במומחיות פדגוגית במינה, רישום הערות, ובהשפעת הסברתו שקדנו להיטיב דרכינו. לא ידע ליאות. גופו חלש היה, אך נשא בעול כל העבודות שהועמסו עליו. מספר התלמידים בבית-הספר רב היה. בניני בית-הספר דאז לא יכלו להכילם והלימודים התנהלו בשתי משמרות והוא עצמו מלמד בבוקר ואחרי-הצהרים. לאחר הלימודים הוא מארגן את מקהלת ביה"ס, את הצגות התלמידים, מטפל בספריה וכו'.

נוסף על כך נאלץ הוא עצמו להשתלם, הואיל ושלטונות החינוך הממשלתיים דרשו ממנו תעודת מורה מוסמך. לפיכך התכונן לבחינות. הרעיון הציוני-חלוצי מתחיל לחדור לאט-לאט לחוגי הנוער המבוגר בעיירה. מתארגן גדוד הקהק"ל, מתארגנות תנועות-הנוער החלוציות, בעיקר מקרב תלמידי בית-הספר. בית-הספר בתקופה ההיא היה ,בית היוצר לנשמת האומה" ותנועות-הנוער מילאו את החסר בו. גם בתנועות- תהלוכת ל"ג בעומר בדויד"הורודוק -- שנת תרצ"ב ליג"בעומר-פייערונג אין דאוויד"האָראַדאַק -- 1933 7