Passage 1normalized OCR · source chars 0-639 הנוער רב חלקו של ברנצ'וק, ואנו פוגשים אותו תמיד שם, בין אם היה זה ,נשף שאלות ותשובות'
(שהיה אז באופנה) או באסיפות פומביות של תנועת-הנוער : תמיד בא, הירצה הסביר והדריך. לא
חסך עמל ותכופות נילוה לטיולינו ליער הסמוך לבורוק.
סתיו 1931. ברנצ'וק נבחר על-ידינו כציר לועידת ,תרבות" בורשה, שבה השתתף ח'.
ביאליק, בהתרגשות רבה מסר אח"כ פרטים על ועידה זו באסיפה פומבית, שנקראה בעיירה עם
שובו משם. התלהבותו היתה גדולה לקראת השתתפות ,תנועה למען הספר העברי" שעליה הוכרז
בועידה. הוא סיפר לנו על מהלך הציונים בועידה. ועל הרצאותיו של המשורר ח.נ. ביאליק.
התרגשותו גברה בספרו כיצד הרעים המשורר בקולו על גדולי הציבור היהודי בפולניה בצעקו :
,שקצים -- אל החדר!*
passage_87f86b6f3b595fe5e4be222b
Passage 2normalized OCR · source chars 641-1774 אביב 1932. רוב הנוער מאורגן בתנועות-הנוער הציוניות, הבוגרים ברובם רשומים
במפלגות הציוניות, ואנו מחליטים להפגין במשותף את כוחנו בעיירה בהפגנה עצומה, שתיערך
בל"ג בעומר. הוזמנו גם תנועות-הנוער מן העיירות הסמוכות סטולין ולכווה. כמעט כל יהודי
העיירה השתתפו בהפגנה, שבראשה צעדו תלמידי בית-הספר: אחריהם צעדו חברי המפלגות
ותנועות-הנוער על דגליהן. היתה זו תמונה מרהיבת עין. דגלי הלאום התנוססו באויר, החולצות
והעניבות בלטו מכל עבר. לאחר כמה נאומים, שהושמעו ממרפסת ביתו, של מרדכי רימר בשוק.
פתחנו בהורה. ברנצ'וק שעמד במקרה על ידי, סח לי בהתרגשות : ,הרי זו תל-אביב ולא דויד-
הורודוק. הנזכה לראות עוד את שמי התכלת של ארץ-ישראל?"
סתיו 1939. הצבא הסוביטי נכנס לדויד-הורודוק. פעילי הצבור מתחילים לחשוש לגורל ביח-
הספר העברי. התלמידים חייבים לחזור ללמודים לאחר החופש, השלטונות במקום טרם פתרו את
כל בעיות השלטון בעיירה -- ולפי שעה אין למודים. לבסוף מתקבלת הוראה על איסור השפה
העברית. קשה לי לשכח את התמונה שנחרתה בזכרוני: במסדרון הארוך של בנין בית-הספר.
עומדים בשורות התלמידים והמורים מסבירים להם שהשפה העברית היא מעתח זרה לנו -- ומעתה
נלמד את שפת האם ,יידיש". דמעות חנקו את גרונו של ברנצ'וק כשאמר ,שמעתה יהיה לנו טוב
פה, ואל לנו לחשוב על עליה לארץ.*
passage_65627945c38c8e9391598d85
Passage 3normalized OCR · source chars 1776-2648 ליל 11 בפבואר 1941. הנני בין האסירים שנאסרו בעיירה באותו לילה. אנו מתחילים לנחש
את סיבת המאסר. אחרי מובלים שמואל צ'ציק וקופל מורבצ'יק -- הרקע פוליטי. לפתע מופיע
גם ברנצ'וק. עצבנות ופחד תוקפים אותנו. אהרן מורבצ'יק פורץ בבכי וברנצ'וק מעודדו :
,עוד תזרח השמש שוב בשבילינו"*הרי חטאנו הוא רק על היותנו ציונים. לא חטאנו במאומה נגד
הסובייטים. הנני בטוח בשחרורנו" סיים ואמר. לאחר סיום החקירה הועברנו מתאי החקירות אל
בית-הסוהר המרכזי בפינסק -- ושוב נפגשנו. התא היה מלא אסירים ודווקא בין הגרועים ביותר.
אנו, היהודים, מצאנו פינה בתא ומנענו כל פגישה ופגיעה עם הגרועים שבהם.
ברנצ'וק מתקרב אליהם, מסביר להם קצת גיאוגרפיה ורוכש את אהדתם. הגיעו דברים
לידי כך, שהם היו יושבים סביבו ביראת-כבוד מיוחדת, מאזינים לביאוריו ושומרים לבל תאונה
רעה לו ולחפציו. בזכותו נעזרנו גם אנו.
שקיק הטבק, שכמוהו כאוצר; היה תלוי על צווארו וכל המבקש ממנו היה נענה מיד. בהתפעלות
מיוחדת מתחילים לדבר על טוב לבו.
passage_5fbe01baf274beff2487a171
Passage 4normalized OCR · source chars 2650-3080 אנו בבית-הסוהר בלב רוסיה והימים ימי ראשיתה של מלחמת רוסיה-גרמניה, חילות הסוביטים
נסוגים, אזעקות והפצצות מספר פעמים ביום -- ואנו כלואים בחדר. האסירים מתחילים לנחש
וחלקם אומר : הלואי ויגיע האויב ונצא מן הכלא. בשקט היה ברנצ'וק אומר ליהודים את דעתו:
,חלילה לנו לחשוב שהגרמנים הם מצילנו, ולמרות היותינו אסירים אל נבקש את בואם". דיבר
בפחד על גורל המשפחות, שנשארו בדויד-הורודוק- : ,לבי אומר לי, שהדרך הנראית קצרה --
היא הדרך הארוכה".
[8
passage_d020ea6d410a2b4c427f7b0a