כיבדוהו ביין ובעוגה, והוסיף: ,מה בפיך ?" -- ,רצוני לדעת, מה נשתנה שנה זו מכל השנים ? שבכל השנים קיבלני אביך באהבה ובחדוה, והושיבני לצידו, ולא הניחני לישב במקום אחר, והשנה -- לא, -- מה אירע ?? -- ,הזכרתני", אמד הבן, רץ אל שולחנו, פתח את המגירה וסיפר לו את מעשה המכתב מסטולין. -- אמת -- אמר ההורודוקאי. קפץ הבן נדהם ממקומו, כי ציפה לתשובה אחרת, -- אם כן, איפוא, נמצא כאן יהודי, חשוך בנים, הבא אל אבא זה עשר שנים רצופות, ולא נושע עד כה -- התעזרנו, אתה ? -- הכניסהו -- אמר ההורודוקאי. משנכנס, שאלו הרב -- מה שמך? -- מיכאל -- לקח את ידו ואמר : מיכאל שמך. מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך (שה"ש ח, א). סע לשלום לביתך. בעוד שנה כעת חיה תביא לי ,לקח* (עוגה) מן הברית. שמע הבן ונזדעזע: אבא לא ,הורשה" מן השמים להשיב לאותו מיכאל -- וההורודוקאי הורשה. מיהר אל אביו וסיפר לו כל אותו מעשה. השיב הצ'רנובילאי : -- יודע אני, מי ומה הוא. גדול הוא. -- ומדוע ריחקתהו השנה! -- כלי, החסר אך מעט, אי-אפשר למלא מקרוב, ויש לעשות זאת קצת מרחוק. לפיכך ריחקתיו. מיד קרא להורודוקאי ואמר לו: אל תבוא עוד אלי. נהג ,חצר" שלך. - בכפר לאכובקה התגורר חסיד סטולינאי בשם ר' משה. היו שם באותו כפר בריכות-דגים לרוב -- אך כנסיה לא היתה שם. נמנו גויי הכפר וגמרו, להחכיר את הבריכות לצמיתות לר' משה לכובקר, על-מנת שיקים להם כנסיה. עשו חוזה ושלחוהו לשר הפלך לאישור -- וזה חתם באותיות זהב.

והוקמה הכנסיה ונקראה על שם מקימה : כנסיית משה. והאיש משה עושה עושר לרוב. אך לעת זיקנתו, התחילו הרהורים מציקים לו: כיצד יגיע לשם;? התיצב לפני הרבי הסטולינאי ושאל לתכלית -- ולא נענה. תינה מרי שיחו לפני ידידו משה מרדכי דרפסקי הקורינאי, תושב קוזנהורודוק, שהיה מחסידיו של ההורודוקאי ואף לו בריכות-דגים. יעץ לו משה מרדכי לנסוע עמו לראש-השנה אל ההורודוקאי : שמא תיושע.

לקח ר' משה לכובקר את תרמיליו ונסע לדויד-הורודוק אל ר' ישראל יוסף. ב,זכור ברית* ביקש משה מרדכי מן הרבי, שיקרב את ר' משה וייטיב עמו. -- עכשיו ,זכור ברית", -- יש לנו פנאי, עוד נראה, -- השיב הרבי. בראש-השנה קרב ר' משה אל הרבי לברכו ,לחיים" -- וחיכה למוצא פיו, אך הרבי שתק בשני ימי החג. בצום גדליהו ביקש ר' משה רחמים ובכה. ‏ -- תישאר עד ליום הכיפורים -- אמר הרבי. ובינתים הונו מתבזבז ועושרו מתמסמס. הגיע יום הכיפור -- הרבי שותק. הגיע ערב סוכות ודחהו עד אחרי סוכות. והוסיף והתחנן, ודחהו עד אחרי שבת בראשית. אותו יום נכנס אצל הרבנית וחילה פניה. נכנסה אצל הרבי, וביקשה רחמים. במוצאי"שבת, לפני ההבדלה, אמר הרבי לפתע: -- משה, החוזה כאן? -- כן. -- הראה לי. - הוציא את החוזה מתיקו, הסתכל בו הרבי ואמר: התיאש ותוותר עליו ועל כל הכרוך בו? - כן, רבי. -- ולא תהיה לך כל הנאה ממנו, לך ולילדיך ! -- לא! -- לקח הרבי את החוזה והעלהו באש נר ההבדלה. מיד נשמע קול רעם אדיר -- וכל דויד הורודוק נזדעזעה. ומיד אחר כך נראתה אש מעבר לכובקה : הכנסיה עלתה בלהבות. ד. היה זה בער*ה ור' ישראל-יוסף בא, כמדי שנה בשנה, לצ'רנוביל ועמו רשימת חסידיו, שמסרה לר' מוטילי. עבר הצ'רנובילאי על הרשימה ופתאום קרא: -- מה דעתך, הורודוקאי, 156