על ר' שלמה ליזר נפחא מקוז'נהורודוק, כלום אדם הגון הוא? -- ודאי -- השיב ר' ישראל יוסף. הוסיף הצ'רנובילאי לעיין ברשימה ולפתע חזר על השאלה. ר' ישראל יוסף השיב גם הפעם בחיוב. משעשה זאת ר' מוטילי בשלישית, הבין ר' ישראל יוסף, כי דברים בגו -- אך שתק, בקוצר רוח ציפה לחזרתו הביתה. מיד, בבואו שמה, שאל לשלום ר' שלמה ליזר הנפח. -- נתרחש לו נס -- אמרו לו -- בער"ה נסע בסירה על הפריפט, לקנות דגים מן הגויים. והנה נתהפכה הסירה, והוא החל טובע, ונאבק עם מר המות. כל אותה שעה נמשכה השיחה בין שני הרביים, ומשנסתיימה -- משוהו מן הפריפט בריא ושלם. ה שלמה לייזר זה היה נוהג בכל ליל-שבת אחרי הסעודה, לסור לבית-הכנסת של ר' ישראל יוסף ולנוח שם עד לאחר חצות. אז היה קם, ודופק על תריסי הישנים : ,קומו לעבודת הבורא". בקיץ ובחורף נהג כך -- ולא החסיר ליל שבת. מנורת-נפט גדולה היתה דולקת באולם בית- הכנסת. והנה אירע. באחד מלילות-השבת החרפיים, שיצאה אש והבעירה את התקרה ואף הקירות נתלקחו. באין מפריע פשטה האש מסביב וקרבה אל ארון הקודש -- ור' שלמה לייזר ישן שנת ישרים. ובא ר' ישראל יוסף אליו בחלומו ויקרא: -- שלמה לייזר, מה לך, ישן? בית-המדרש עולה באש. -- ולא ניעור. משך בו ואמר: -- מהר וקום! הן גם אתה עולה באש! -- התעורר ר' שלמה לייזר פתאום וראה עצמו מוקף להבות אש. -- לא ידעתי מה עלי לעשות -- סיפר אחר-כך, -- ניגשתי אל המנורה ונשפתי בה : והאש כבתה כולה.
מדי שנה בשנה, בבואו לקוזנהורודק, היה ר' ישראל יוסף מתאכסן אצל ר' ישראל חיים קוציקוביץ, ממחרת הפסח ועד שבועות (ופעמים אף בחג השבועות עצמו). בשנתו האחרונה חשו הכל, כי זה ביקורו האחרון הוא אצלם. ביחוד חשה זאת בעליל, חיה, אמו של ר' ישראל חיים. לפני לכתו, באו הכל ללוותו. על הסף עמדה הזקנה, השעינה גופה אל המזוזות, פשטה ידיה ולא נתנה לו לצאת. -- מה רצונך ? -- שאל. -- הן יודע אתה, רבי, מה רבות טרחנו למענך כל שבעת השבועות, מהשכמת הבוקר עד מאוחר בלילה. עתה רוצה אני לדעת, מה צידה אקח עמי לדרכי האחרונה. -- בבקשה ממך, הניחי לי -- קרא הרבי. -- לא אניח לך, עד שתענה לי. משראה שלא יוכל להתחמק, אמר הרבי -- הכיני את טבעות הלולבים -- המה צידתך. ומתה ביום ג' של סוכות, ושמו טבעות על אצבעותיה, (התכריכים היו מוכנים עמה בארונה). .
אור ליום ו' אחרי חצות בחורף, חיה הדבר, והרב ר' (איציקל) ישן את שנתו בבית ר' ישראל חיים בקוזנה רודוק. באחר מביקוריו שם -- נשמעה לפתע דפיקה על הדלת. מיהר ר' ישראל חיים ופתח, והנה בפתח אברהם יואל הסנדלר (לאטוכע). והוא מפיל תחינתו שיעירו את הצדיק : בתו מקשה ללדת זה חיום השלישי, והיא בחזקת גוססת -- הרבי בלבד יכול להצילה. אמר לו ר' ישראל חיים: -- הכיצד? כלום מידת דרך-ארץ היא להעיר רבי. וכבוד התורה, מה יהא עליו+ עוד הם מדברים והנה נשמע קולו של הרבי -- מי שם? יכנס! -- רווח לו לר' ישראל חיים והכניסו. נטל הרבי את ידיו לאור המנורה, שדלקה כל הלילה, ושאל: מה לך? שפך לפניו אברהם יואל את לבו וביקש רחמים. -- אל תצעק, השיב לו הרבי -- לך הביתה. היא ילדה זכר! אבל רבי, עתה זה אני בא משם ונשמתה יוצאת. -- לך הביתה, היא ילדה זכר ! מזל טוב ! וכך היה. עשה אברהם יואל קידוש באותה שבת והיתה השמחה שרויה במעונו. ר' לוי יצחק הנ"ל, המכונה ר' איציקל, נכדו של ר' ישראל יוסף, היה סר (אף הוא) לקוזנהורודוק, מפעם לפעם ושובת אצל חסידיו. 17