ד. בהיותי כבן 17 -- היה זה בשנת 1896 -- נתכבדתי ע"י ר' בר מלחוה, אביו של ר' דוידל, בכיבוד לא רגיל. לאחר שהבאתי לו, לקראת הימים הנוראים, שופר משובח, שנשא חן לפניו, סח לי לפתע : ,בוא, בח ר, בוא ואראה לך משהו". הלכתי עמו לבית-הכנסת, הוציא את פנקס-הקהל של לכווה, פתח בדף אחד, וזהו, לערך, אשר מצאתי כתוב בו : באוזרניצה שליד לכווה חי (בשנת 1796 לערך) ר' חיים דוד עם בני-ביתו בעוני ובדחקות. את פרנסתו מצא במכירת מיני דיסקית לגויי הסביבה. בקושי מצא את לחמו. כשהיה יוצא בראשית השבוע היה לוקח אתו גם את שארית היי"יש משבת ומוכרה לגויים. והמצב קשה מאד -- אין לחם לפי הטף. במוצ"ש, כאשר הציקתהו אשתו לילה אחד -- יצא את הבית ושארית היי"ש עמו. הוא בדרך -- בליל חושך היה הדבר -- ולפתע נעצר ופנה אל הקדוש-ברוך הוא לאמור : ,ריבונה של עולם, אתה ידעת; כי בתום"לבב התהלכתי לפניך יכל הימים. אךר גם אתה; ברע לי -- לא חסד אנכי מבקש מאתך, כי אם עסק, אני מציע לך: מכל אשר אשתכר מכאן להבא -- מחצית שייכת לך ומחצית לי. מסכים ? ובכן, נמנינו וגמרנו -- ועתה, הבה ונלגום ,לחיים" לכבוד המאורע". לגם ר' חיים דוד מן הבקבוק -- ומיד סב על עקביו וחזר לביתו. ,באה הישועה? -- הרגיע את אשתו. ,מעתה לא נדע מחסור עוד". אותו לילה דפק אחד הגויים על דלתו של ר' חיים דוד. משפתח לו ואמר, כי אין אתו ייייש -- השיב הגוי: אין דבר, הא לך צרור כסף! בני, אינם מתירים לי לשתות. תשקני יייש לעת אחו"ת -- והלך.
עתה נהפך הגלגל. ר' חיים דוד קנה מיני סחורה סדקית ופרקמטיה -- ויצא בריוח גדול ולא שכח את הבטחתו. מדי ששי בשבת, היה סר אל הרב בלכוה ומפריש לידו את מחצית הכנסות השבוע. לימים, עקר ר' חיים דוד ללכוה -- ופתח בית-מסחר של מנופקטורה, ובכל אשר פנה הצליח. והיה הוא יושב בבית-הכנסת או בבית-המדרש, ואשתו עומדת בחנות. ומנהג חיה בידו: מגיד, כי דרש בבית-הכנסת, היה ר' חיים דוד מלווהו לאחר הדרשה, אל בעלי-הבתים, שהיו נותנים ל פנירבתהלבם, יום אחד בא מגיד מן המגידים, ואמר את דבריו -- והנה אין איש פונהּ ללוותו. הלך אצל הרב והביע תמהונו. שלחו הרב אל ר' חיים דוד. השיב המגיד: הן הוא היה בשומעים, ולא קם ללוותני*. ,אמור לו כי אני שלחתיך אליו", הוסיף הרב. יצא ר' חיים דוד ללוותו, והיו מהלכים מבית לבית, כבמשפט המגידים. עברו על פני אחד חבתים --שהיו הבריות נזהרים מלבוא בו כי ,דיבוק" נכנס בבעלת הבית. ,ניכנס", אמר המגיד. בפתח קידמתם האשה בדברים ; היודע אתה, מגיד, כי האיש המלווה אותך שיח ושיג לו עם הקדוש-ברוך הוא". נדהם המגיד. אך ר' חיים דוד קרא: ,בכוח הסכם זה, גוזרני עליך, דיבוק, שתצא מאשה זאת". מיד נרגעה האשה, הכניסתם במאור פנים, ונתנה אף היא את חלקה. המגיד נזדעזע, ולא הירפה מר' חיים דוד עד שהלכו אצל הרב. בשמוע זאת הרב, נתמלא אף הוא תמהון -- ולא נתקררה דעתם, עד שאספו עשרה מנכבדי הקהילה וסח להם ר' חיים דוד את כל אותו מעשה. ה.
אבא, זכרונו לברכה -- לאחר שמתו 8 מתוך 12 ילדיו -- הלך אצל ר' בר, אביו של ר' דודל, סיפר לו זאת ושפך לפניו מרי שיחו. אמר לו ר' בר: לך הביתה ומצאת על קורת התקרה כתם שחור -- החלף קורה זאת ! לאחר שעשה כמצוותו -- לא הוסיף עוד המות לבוא בחדרו! 19