יצחק לייב זגר זיל הנה עומד לפני הבית הקטן על ה;שול-הויף" בו גודל וחי י. ל. זגר. קטן ונמוך היה הבית, אבל חמימות גדולה היתה אופפת אותך כשנכנסת לתוכו פנימה. השקט והנקיון ששרר בכל, החביבות שהוריו אנשי עמל, קבלו את פניך, כל זה השרה עליך רגש נעלה שקשה לתארו במלים. אביו נפח היה, אבל ככל בעלי-המלאכה בד.-הורודוק היה יהודי בן תורה ואת בנו יחידו שלח ללמוד בישיבה. בהיותו עוד בישיבה התקרב יצחק לייב עם קבוצת חברים כמו פ. נובק ש. רזניק לציונות. וכשהתארגנה הקבוצה של צ.ס. בד.-הורודוק הצטרף אליה, והודות למסירותו בלי גבול הועמד בראש התנועה וככה המשיך עד ליומו האחרון. פעילותו בעיר לא הצטמצמה רק במסגרת התנועה הציונית. לא היה שום מוסד צבורי בעיר ש-י. ל. זגר לא לקח בה חלק. הרבה מרץ וזמז השקיע בספריה על שם י. ל. פרץ שהיה אחד ממיסדיה, הודות לקשריו עם אמריקה התקים הועד של ,צענטאס" עד הזמן האחרון. י. ל. זגר היה עסקן צבורי שלא על מנת לקבל פרס. יושרו היה שם-דבר בעיר, ומענין לציין שבכל המוסדות שפעל היה הוא נבחר לגזבר, ולפנקסו הקטן איפה שרשם באותיות רש"י את ההוצאה והכנסה של כל מוסד היה אמון מלא. הוא הכיר את כל אחד מתושבי העיר וכל אחד הכיר אותו, אליו היו באים בכל מיני בקשות. והיה תמיד מוכן לעזור, אם רק היה בטוח שהמבקש זקוק באמת לעזרה.

בבחירות לועד-הקהילה בשנת 1938 הועמד בראש הרשימה של פועלי-דציון (צ.ס.) ובעלי- המלאכה, ולרשימה זו היה מובטח נצחון, כי כלם ראו בו את ראש הקהל המתאים, אבל חוגים מסוימים רמזו לסטרוסטה על הלך רוח זה בין האוכלוסיה היהודית והוא פסל את הרשימה. בשנים האחרונות הוא עבד בתור ג;בר באניות הקיטור, לשביעת רצונם של כל השותפים, ובעבודה זו קרהו אסון והוא טבע בהתרחצו בנהר, בשבת 1 לאוגוסט. מותו השרה אבל כבד בכל העיר. באותו יום אורגן ועד ציבורי לטפל בהלויה מכל המפלגות ומוסדות העיר. הלויתו התקימה למחרת בשני לאוגוסט בהשתתפות כל תושבי העיר. בחצר ה,שול-הול* הספידוהו באי כוחם של כל המפלגות ומוסדות העיר. הועד הצבורי בחר בועדה מצומצמת של שלשה חברים שמתפקידם היה להנציח את שמו ולבנות בית שישא את שמו בשביל בית-היתומים והספריה על שם י.ל. פרץ. לפי התכנית צריך היה לשלשים למותו להתחיל באיסוף כספים למטרה זו. המלחמה שפרצה שמה לאל את כל התכניות ולא הספיקו אפילו להעמיד מצבה על קברו. ואולי זה סמלי, שבן-אדם ישר וטהור לב זה, זכה למות מות טבעי ולא לנפל בידי טמאי אדם הנצים ועוזריהם, ימח שמם וזכרם. ש. צציק וי. ליפשיץ נפטרו לעולמם בארץ הרב שניאור זלמן שפירא זצ'יל

משנפטר הרב מסלונים, שכהן בדויד-הורודוק שנים רבות, החלו בעלי-הבתים וגבאי בית- המדרש הגדול לבקש ממלא מקום. לראשונה, הובא להורודוק הרב הירשקוביץ הנודע. אך לאחר ששהה בהורודוק שבועיים ימים, וראה את היחס הקר אליו, החליט לעזב את המקום, למרות כל |99