מובהקים, לא היתה ל,הורודצ'וקים" התעסקות קבועה. הם עסקו בכל הבא אל היד. רובם הגדול עסק בעבודות והחליף אותן בהתאם לעונות השנה. בית של נוצרי בירכת" העיר א פויעריש"הויז אויפן ,באַלאַטא" עסקו בדייג, היו בעלי-מקצוע מעולים ביערנות. בחורף עסקו בהכנת קליעפקע שפאלן ושליפרס. באביב -- בהובלה אל החוף חומרי-עץ שהוכנו על ידם ועובדו ביערות הסמוכים. הם היו בקיאים בהובלת ספינות"קיטור, בארלינות, רפסודות, שהיו מביאים עד גדנסק מצד אחד ועד קצה הדניפר מהצד השני. בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השניה. כשהעבודה ביערות פחתה, היו נוהגים להשכיר את עצמם לסביבות רחוקות יותר. מצויים היו בדוד-הורודוק מתווכים שקשרים להם עם סוחרי יערות ועם אנשי-ים ואלה המתווכים היו ממציאים לסוחרים הנ"ל את העובדים הדרושים להם. היו ביניהם גם בנאים. טיחים, צבעים, בוני ספינות מכל גודל וסנדלרים. כן היו מצויים ביניהם סוחרים מוכשרים.

הרוב הגדול של ה,הורודצ'וקים", היה נוסע באביב לירידים לשם מכירת חמרי-זריעה, בקיץ היה נוסע על פני כל הארץ ומוכר גלידה, בסתיו -- דומדמניות, פטריות ומגפיים. בחורף היה יושב בית ועוסק בסנדלרות. כדאי לציין שהם נהגו, ככל האפשר, להמנע מתיווך ומתווכים : לצרכי הסנדלרות, היו מעבדים בעצמם את חומר הגלם, ובמקרה הגרוע ביותר, קנו אותו ממקור ראשון. את תוצרתם היו מביאים לירידים בכל רחבי פולין למכירה. כך נהגו גם במסחר הבשר והנקניק. הם היו עוברים את כפרי הסביבה, קונים בשר, מעבדים אותו לנקניק ומוכרים אותו. חנויות לממכר נקניק היו ל,הורודצ'וקים" בכל תחנות הרכבת הגדולות בערי פולין. יש לומר שהיה זה טיפוס בעל תכונות ספציפיות מובהקות. למרות הנדידה ברחבי רוסיה לפני מלחמת העולם הראשונה, וברחבי פולין בין שתי מלחמות העולם -- לא נתבוללו. ובכל מקום 12