אכז, לעינינו קמה הישועה הגדולה. האמנם, זהו המחיר ששלמנו באבדן אחד מכל שלשה יהודים על פני תבל כולה ? ? זכור נזכור עוד אזכורה את דמותך, עיירה קטנטונת, מרוחקת משאון תבל ולבדד כמעט תשכון. בימים שנחרצו גורלות נשארת בדיוק בגבול והיה בך מזה ומזה. עוד אזכורה רחובותיד, צרים וארוכים ומשני עבריהם בתים נמוכים, כחיילים מוצבים בשורה. כל בית -- בית אב, משפחה אחת או שתיים וילדים מתרוצצים בחזיתות הבתים. בקיץ הדלתות והחלונות פתוחים אל פני הרחוב ויכולת להציץ פנימה מדי עברך על פניהם ולראות כל הנעשה בפנים החדרים. בחורף היו החלונות מוגפים והבתים מכונסים אלי-קרבם, כאילו מסתירים את חיושבים בהם. עוד אזכורה ימות קיץ ימי שמש בהירים וחמים, כשכל העיירח משתפכת אל הרחוב -- בבוקר אל עסקיה, ובערב אל טיוליה. עם צאת השחר, כמה טוב ונעים היה לקום ולראות הפרות היוצאות עדרים-עדרים למרעחה, כשהם מלווים רועה ומקלו וכלבו הנאמן. קוד אזכורה נערים ונערות משכימים לקום ופעמיהם אל מחוץ לעיר, אל החורשות והיערות להקים שם מחנות ולבלות יום תמים בחיק הטבע. היו אלה בני נוער שהכינו עצמם לחיים חדשים, ומרכז החיים היתה אז ארץ-ישראל ותנועת התחיה הלאומית. עוד אזכורה ילדים וילדות אצים לחדרים ולבית-חהספר כשילקוטיהם על שכמיהם וצחוק עליז על פניהם -- מי ידע מה גורל צפוי להם ?

עוד אזכורה הורים יוצאים לעסקיהם, מי למסחר, ומי למלאכה כדי לדאוג לטרף לבני ביתם, הורים עמלים מושכים בעול החיים -- מי פלל שכה יאונה להם ? עוד אזכורה ימות גשם, כאילו נפתחו ארובות השמים ורעמים הרעידו חלונות הבתים והנה הבריק הברק ואש אחזה באחד מבתי הפרברים, לאזניך הגיע אז קול חצוצרתו של השומר המזעיק לכיבוי הדליקה ואף הגשם נפסק כאילו לתת שהות להציל בית, פרה, סוס וכל הניתן להציל מצפרני האש שאחזה חיש בגגות הבתים ובחציר שמסביב. עוד אזכורה לילות חורף בהירים ומושלגים, נוצצים בלובן המעטה כל היקום, ובפנים הבתים מכונסים בני המשפחה ליד התנור החם וליד התה המהביל. לקראת ימות חורף אלה, הכינו עצמם ראשי המשפחות ודאגו למזון, לעצי הסקה, לאוכל לבהמות ולמלבושים חמים. עוד אזכורה ימים שלווים אלה שמהלך החיים זרם לאטו ולא חזה איש כי שואה תבוא. עוד אזכורה ימי אביב וימי פסח, כשכל בית וכל פינה מרוחצים ומכובסים ונהנים מזיוו של עולם זה ושקועים בחיי עולם זה ולא חזו לאסון כי יפרץ. עוד אזכורה רבים מהנוער היוצאים את העיירה ופניהם למקורות תורה בערים הגדולות וחוזרים לימי חג ולימי חופש, כשהם חבושים כובעי הגימנזיסטים והסטודנטים ומעוררים קנאה ביז בני גילם, שלא זכו כמוהם לנטוש העיירה ולצאת למרחבים.

עוד אזכורה נערים ונערות שמרדו בחיי הווה ושמו פניהם למקומות הכשרה. כדי להצטרף בבוא היום למחנה החלוצים העולים לארץ-ישראל, לחיים חדשים וקשים. עוד אזכורה המרד הזה של בנים באבותיהם, של בריחה מהבית, של נטישת ספסל הלימודים, של עזיבת הורים זקנים לאנחותיהם, של חתירה לחיים אחרים, של שריפת כל הגשרים, על"מנת להקים הגשר החדש, עליו יעברו בני הדור המשתוקק למולדת משלו ולחיים משלו. עוד אזכורה ימים אחרונים לפני מלחמת העולם, שיהודים תמימים לא רצו להאמין לפעמי 200