השואה המתקרבת ועצרו בעד ילדיהם ולא נתנום לעלות ארצה, כי היתה כרוכה אז בסכנה של גניבת גבולות וחציית ימים ללא רשיוז. והנה פתאום הורד המסך וכל מה שנותר מאחוריו היה רחוק מאתנו מרחקים רבים והפרידו בינינו יבשות וימים. עוד אזכורה בשורות-איוב ראשונות שהגיעו אלינו על הטבח והרצח ועל תעלולי הגרמנים בעיירה בסיועם של הגויים משתפי הפעולה ולא היה בידנו להושיע. עוד אזכורה את בואי לפולין החרבה לאחר השואה ואת המסע מעיר לעיר והנסיון הנואש להציל מה שניתז ושארית הפליטה היתה אז דלה וזעומה וחסרת אונים. עוד אזכורה הידיעות השחורות משחור והנוראות מכל נורא שהביאו אלינו אודים מוצלים מאש, שרידים אחרונים שספרו על כריית קברים במו ידי הנרצחים ועל גירוש של תושבי העיירה שלא עמדו ולא יכלו לעמוד מול כדורי מרצחים ומול סכיני עוזריהם. ץעוד אזכורה יום בו עמדתי על מה שהיה פעם מחנה השמדה המפורסם אושוויץ ועַל תנורי הגזים והמשרפות שנשארו בכל הנורא והאיום שבהם ואת ערימות-ערימות העצמות של מליוני בני האדם שנשרפו במקום הזה. זכור נזכור כל אלה ואל ניתן דמי לנו עד סוף כל הדורות. משה מורבצ'יק (מאירי) חיים קלוז'ני מי יתנה את גודל החורבן כוחו של מי אתו, להעלות הכל על הנייר ! הן עשר שנים ומעלה עברו מאותם ימים מרים ונמהרים.
אמרתי : אצלול אל תהום הנשכחות ואדלה משם את אשר יעלה בזכרוני -- הווי של יוםדיום, קודש וחוליז, פרט וכלל, את שהיה ואיננו עוד. מבית לבית, מרחוב למשנהו עברתי, משמים וקודר, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים : וצללים בלבד על כל כותל וקיר, ואלפי עינים זועקות ומשוועות משוחחות את אלם פחדן ממות- החרדות שאפפו. - וכה צעדתי שם, נפש חיה יחידה, מתיחד עם נשמותיהם של אלפי קדושינו, רב וצעיר, קטן וגדול, אבות ואמהות, בני כל השכבות, שבנפלן נתאחדו בקבר-אחים אחד, וכל האחרים, חית השדה אכלה את בשרם ולא זכו להגיע לקבר ישראל. והעמקתי צלול עוד, עתה ראיתי את עיר-מכורתי, כאשר היתה בימי ילדותי ובימי בחרותי. ראיתי את יהודיה הרבים בעבודת יומם : מי לחינוך מי לתרבות ומי לציון, מי לצרכי יום-דיום, מי שעניני עליה לארץ מדריכים את מנוחתו, ומי שצרת הבת שהגיעה לפרקה, מטרדת ואינה נותנת דומי לו, מה יפים היו מעשיכם, בני דוידהורודוק ? תומכים וסועדים, מסייעים ומקילים, יוצרים יש מאיז, בזיעת אפיכם ופרנסה ברחמי שמים.
והיש הסתפקות במועט, בעניני-חומר, כהסתפקותכם. והתמסרות והעפלה לצרכי רוח, כהתמסרותכם והעפלתכם ? אזכרה את בתי-הספר העבריים, שרבים מספור היו קשייהם, ובכל אלה עמדו והורו לקח לתשעים למאה מילדי העיירה. אזכרה את צלילי העברית המדוברת, שנישאו על שפתיהם של ,בני יהודה"* האמיצים, שחייהם קודש להשרשתה בעיירה ומחוצה לה. הנה בית- היתומים, הספריות, המועדונים, בתי-כנסיות -- וכל כולם רוח ציון שורה על כל בית. זו ההתמסרות לציונות ולארץ-ישראל, עד כי, דימית לפרקים, שעל אדמת ישראל עומדות רגליך. אך לא, לא אוכל להביע את כל ישותכם, הווייכם ויעודכם, קדושי עיירתי, אפסו מלים מפה וחרבו דמעות מעינים. אללי ! 201