לשמור על מלוי הצו ולשמור בשעת האזעקות. גם אני הייתי בין המגוייסים, ויומם ולילה עמדנו על המשמר. בערב אחד נקראנו ע"י מפקח הכבאים ונתבשרנו שהמשטר הפולני אינו קיים עוד, ועלינו החובה לשמור על הסדר עד בוא שלטון חדש. לחלק מאתנו ניתנו גרזנים וקרדומות ולחלק נשק חם. אנשי הכפרים שבסביבה נתארגנו והצטיידו בכל הבא ביד, במטרה להתנפל על העיר ולבוז בז. אבל בכניסה על הגשר שעל נהר ההורין, נעצרו הכפריים ע"י אנשי השמירה האזרחית, שאימה לפתוח עליהם באש. הם נתפזרו. ב. כניסת הצבא האדם המצב הוסיף להיות מתוח, ואנו נשארנו על משמרתנו פרט לשעת התקיעות בראש-השנה. כעבור שבועיים נודע לי מפי משה מרגולין ושמחה מישלוב, שהצבא האדם יבוא בקרוב לד.-הורודוק, ואכן, ב"19/9, בשעה 6 לפנות בוקר נכנס הצבא האדם העירה. הישוב היהודי נשם לרווחה. החוליה שלי, בת חמשת הכבאים, ששמרה על גשר אולשן, פגשה ראשונה את הצבא האדם עם כניסתו. הללו חשבונו למשטרה פולנית, וכיונו את נשקם לעברנו, עד שעלה בידינו להוכיח מי אנו. הם לא עזבונו ויחד התקדמנו לעברה השני של העיר אל גשר ההורין. ליד ביתו של משה בורוכין ירו 3 חיילים פולנים לעברנו כי לא רצו למסור את העיר ללא מאבק. שני לייטננטים מן הצבא האדום נפלו בקרב שנתלקח.
כל המגויסים ומכבי האש נצטוו להתקדם עם מכונות-הכיבוי, תחת מטר הכדורים כדי לכבות את הגשר הבוער שהוצת ע"י הפולנים. משנתקרבו הטנקים הרוסיים לנהר הודענו להם שעמוק הוא מאוד; אך הם השיבו ב,ניצ'אוו*, נכנסו למים ובעזרת כנפים מיוחדות חצו את הנהר. ג. במשטר החדש המשטר החדש לא פגע במיוחד בחיים היהודיים ; בעיקר נפגעו החלק הדתי והציוני ; זקנים ובעלי אמונה, שנזהרו כל ימיהם בקדושת השבת והחגים נאלצו ביום הכיפורים להתפלל בשעה 4 בבוקר ובשבע לצאת לעבודה על חופו של מוכה רימר. כל מה שהיה גז ונעלם ; תחת האחווה והידידות באה החשדנות, ואט-אט בשל הרעיון לצאת לוילנה -- פתח-התקוה ליציאה לעולם החפשי. כשבועיים נמשכו חילופים חפשיים של האוכלוסיה. במוצאי אחת משבתות אוקטובר באו מאות יהודים אל ביתו של הרב שפירא זַ"ל להיפרד ממנו בצאתו לעבר וילנה עם רעיתו. משנכנסתי אנכי שמה, ניגש אלי וברקעו ברגלו אמר לי: ,יעקב, אני פוקד עליך לנסוע תיכף ומיד לוילנה, כי עבודתך הציונית תעיד עליך". הבינותיו. נאנחתי בשברון-לב, ואמרתי : ,רבי -- הצדק אתך". ד. יוצאים וחוזרים
אבי זיל רצה מאוד שאעזוב את הורודוק ומשלא יכל להביע לפני את רצונו, חזר על כך בפני חברי כמה פעמים. לא קל היה לבוא במגע עם כמה מן החברים, משום שאי-אפשר היה לגלות זאת לשום איש. החבורה הראשונה, שמנתה 4 אנשים -- יוסף בן משה ברוכין, אברהם גורביץ זאב רונקין ואנכי, יצאה לעבר רומניה דרך רובנה ולבוב, ונאלצה לחזור מאין מעבר. בפעם השניה יצאנו לעבר וילנה. משהגענו לאיישישוק, נאמר לנו כי מוילנה מחזירים את הבאים למקומם וחזרנו. האוירה היתה דחוסה מאד, והחלטתי לעזוב את הורודוק בכל מחיר. 205