ה. בדרך לוילנא בד22.9.1939 בשש לפנות ערב, בעמדי ליד חנותו של יוסף בסביץ ששימשה כצרכניה, ניגש אלי אחד מנאמני השלטון החדש ואמר לי שאני נדרש אולטימטיבית להביא את ארכיון ,בית*ר/ למשטרה... תשובתי היתה שהארכיון כולו הושמד בתחילת המלחמה יחד עם כל הארכיונים הציוניים. ידעתי אז שימי בהורודוק ספורים. כעבור יומיים בשעה 8 בבוקר, נמסר לי ע'יי יוסף גלויברמן זיל שאחיו יעקב ודוד גורביץ עברו את הגבול מוילנה כדי להעביר את האדמו"ר מקרלין. נחפזתי הביתה ולאחר התיעצות קצרה עם הורי, אחותי, אחי, גיסי ודודי, ארזתי את חפצי ויצאתי לדרך. רציתי לקרא גם את חברי יוסף ברוכין ולהניעו שיצא עמי, כדי שמצפוני יהא נקי, אבל יוסף גלויברמן הניאני מכך, באמרו שהוא מסודר, עובד בבנק ויש לו כרטיס אדום. נכנסתי לחייקל פריימן וביקשתי שבנו לייבל יילווה אלִי. הוא הסכים ויצאנו ללונינץ.

בלונינץ נפגשנו עם גלויברמן וגורביץ. האדמו"ר לא בא, ואנו המשכנו ללידה, ומשם לטורגל--העיירה האחרונה שעל הגבול. אחרי נדודים רבים וצרות ותלאות בדרך של 50 קילומטר בבוץ ובשלג עד הברכים, עלה בידנו לעבור את הגבול. החלש שבנו היה לייבל פריימן, ומשעברנו במרוצה את פס הגבול באורך של 4 קילומטרים עד לחורשה הקרובה, נוכחנו שהוא נעדר. הייתי בטוח שמפאת חולשה נשאר בדרך. חזרתי על עקבותי מהלך קילומטר בערך לחפשו -- ולא מצאתיו, משחזרתי מצאתיו בחורשה, וכששאלתיו לאן נעלם ענה לי, שנפל מאפיסת כוחות אך בו ברגע עבר הרב סורוצקין את הגבול במזחלה והעביר גם אותו. ו מפוניביזי לקובישיב בהיותנו בוילנה, ולאחר מכן במרכז ליטא בפוניבז', היה מצבנו טוב. במכתבי האחרון הביתה כתבתי: ,כשיתחילו התזמורות לנגן, תצאו לבקר את אחותכם רבקה*. משפרצה המלחמה בין גרמניה לרוסיה הייתי בפוניבז', יעקב גלויברמן היה בוילנה, לייבל פריימן -- בקובנה וזאב שפר -- בדרך מפינסק לסרני. וגורל אחד היה לכולם. יום אחד קבלתי מכתב מהבית ובו מודיעים לי שאמא זיל מתה ביום ג' בשבט.

שם, בפוניבז' עבדתי אצל פולני שנשאר בליטא עוד ממלחמת העולם הראשונה. הוא נחשב כאדם ישר מאוד ומשבאתי להיוועץ עמו הציע לי להסתתר אצלו ואף הבטיח לדאוג להשגת תעודות אריות בשבילי, לא איבדתי את עשתונותי, הודיתי ואמרתי לו, ששכנו ודאי ילשין עלי ואיני רוצה שהוא יסבול בגללי. לפיכך החלטתי לברוח לרוסיה, אז נתן לי הפולני כסף וברכני בהצלחה. בו ביום ב-2 בצהרים יצאתי בחברת כמה חברים לדוינסק בואכה בוגסיבה בטריטוריה הרוסית, ומשם לפולוצק וויטבסק. ההפצצות היו איומות; הכל נחרב ונשרף. פני השמים קדרו ביום מעשן, והאדימו בלילות מאש הדליקות. רק על פי נס נשארנו בחיים. במרחק 70 קילומטר מאתנו ראינו לאור היום את סמולנסק העולה באש, ומאין אפשרות להמשיך חזרנו ונסענו לעבר קויבישב. אחרי נדודים של חדש ימים ברכבות הגענו לתחנת ביז'נצ'וק, 40 קילומטר מקויבישב, נשם עבדנו בחקלאות; בקולחוז ,פוטי סוציאליזמה", נחו במחצית עצבינו אך לילותינו עברו ללא שינה -- כי דאגנו לבני-ביתנו וקרובינו, ידידינו וחברינו. ז, באסיה התיכונה משנחתם הסכם סטלין -- שיקורסקי ניתנה חנינה לאזרחי פולין, שהוגלו לרוסיה, החלק הארי התחיל נוהר לאסיה התיכונה, למקום-הריכוז הראשי של חילות הגנרל אנדרס, בתקוה לעלות לארץ. במאמצים רבים עלה בידינו לצאת את קויבישוב והגענו עד זירבולק שבאסיה התיכונה 206