אולם לא הצלחנו לזוז משם, מחמת יחסם הידוע של חילות אנדרס ליהודים. ארבע שנים שהיתי בזירבולק. הצלחתי להקים מגע עם אחי בארץ-ישראל ומה רבתה השמחה וההתרגשות כשקיבלתי את המברק הראשון מן הארץ. כן עלה בידי לבוא במגע עם בני דויד-הורודוק שברוסיה : קופיל מורבציק, קרז'נר יששכר, יוסף יודוביץ, יעקב ברגמן ז"ל קוויטני שלום, אשר ברוכין שמואל צציק, לציצקי ברוך, ועוד. בשהותנו בזירבולק אירגנו את כל היהודים שנמצאו שם, יוצאי פולניה ורוסיה, לטביה ליטא ובסרביה. נוצרה אף קופ"ג"ח שתמכה בנצרכים. לא הרחק מאתנו נמצא בית-חולים, ורוב החולים, שסבלו לרוב מטיפוס, דיזנטריה וקדחת קיבלו חלב וביצים מדי יום ביומו. פעמיים בחודש היו חברי הועד מבקרים את החולים, מביאים להם חבילות מזון ומעודדים אותם. הועד דאג גם לצרכיהם הדתיים של הפליטים. נרכש בית ששימש כבית-כנסת, אף קיבל ספר-תורה מיהודי בוכרה שנמצאו במרחק 12 ק"מ מזירבולק. מדי שבת התקיים שם ,מנין". בשעת העליות לתורה בחגים היו תורמים לצרכי הקופה המשותפת. בעיקר רבה ההשתתפות בימים הנוראים, ובמשך שנתיים שימשתי כתוקע. ח. בשורות איוב מן העיירות
משהגיעה השעה המקווה, והמלחמה נסתיימה, התקשרתי עם עיריית דוד-הורודוק וכעבור זמן מה קבלתי את תשובתם : ,גורל הוריך, כגורל כל היהודים בהורודוק. כל ,היהודים חוסלו ורכושם נשדך". באותו זמן ביקר אצלי יששכר קירז'נר, ויחד הלכנו לדואר לקבל את תשובותיהן של עירית דויד-הורודוק, סטולין, ויסוצק, פינסק ניסויז' -- והנוסח היה שווה. רגעים אלו היו האיומים שבחיינו. לא האמנו ולא יכולנו להשלים עם האמת המרה שטפחה על פנינו. ט. קול דמי אחינו זועקים מן האדמה היאוש תוקף, הקרירות צובטת בלב ובנשמה גם יחד, הבדידות והאדישות משתלטת לאין מוצא. האדם שנברא בצלם, נוצר כדי להתקיים ולחיות על אדמת אל הברוכה, ליהנות מן החיים בכל אתר ואתר. אך העולם ,הנאור", שהתקדם בצעדי ענק מבחינה טכנית, קיבל בשוויון-נפש מוחלט את נחלי הדם הרותח של אחינו ואחיותינו, נשינו, טפינו ועוללינו, שנותקו בכוח פראי, ובדרכים סדיסטיות מעל זרועות אמותיהן, ונופצו אלי קיר ואבן. ועוד עולם זה צמא בתאווה רעבתנית לעבר הטרגי והבלתי-נשכח. עדיין לא נרגעה האדמה מדם הטבוחים שספגה. היא זועקת, קוראת ומעוררת : ,קול דמי אחיך זועקים אליך מן האדמה" -- ואין קול ואין עונה כקול קורא במדבר". -- מהדהדת זעקתם האחרונה, נאטמו האזנים וטומטמו המוחות -- אין שומע !
אילו ממציא הייתי, כי אז יצרתי את התרופה הנכונה, שבכוחה לשרש את הארס המפעפע, הגיעה השעה ל,הס קטגור וקח סנגור מקומו". אפילו לקבר ישראל לא הגיעו. שני קברי האחים של בני ד. הורודוק שבדרך לחינובסק מיותמים הם, אין בא ואין מבקר, אין מזיל דמעה ואין מניע עפעף. ועמוק בלב הפצוע נחרתים העינויים והיסורים. אין כוח בעולם שישכיחם ואין דרך שתעלימם. בימים ובלילות הנוראים והאיומים ההם הייתי רחוק מכם, בודד ועזוב ובמרחקים נפחו נשמותיכם בהמון אל שמי האל שלא דרש בנו ואת פינו לא שאל -- וכך רצה הגורל וניצח אגרוף הברזל הטמא... תנוחו על משכבותיכם ותהיינה נשמותיכם צרורות בצרור החיים, והיו מליצי-יושר לנותרים. יעקב בן יוסף קלוז'ני 207