ימיהם האחרונים של יהודי דוד-הורודוק ביום 5.7.1941 נכנסו הגרמנים לדויד-הורודוק. שבועות מספר לאחר שכבשו את העיר, עלה בידי הנוצרים במקום, ובראשם מארייקו קולגה ולטון ימ"ש, ליצור את הרושם, שיהודי העיר מצפים לשוב הצבא האדום. כתוצאה מכך, קיבלו הנוצרים רשות מאת מרכז הס.ס. שבפינסק לעשות ביהודים כטוב בעיניהם. ב-16 באוגוסט בשעה 4 לפנות בוקר, כותרו כל רובעי היהודים, וכל הגברים והילדים עד גיל 8 הובאו ערומים ויחפים אל מקום הריכוז בחצר הכנסיה הקתולית -- ומשם לדרכם האחרונה. יעקב בן אבא גרצולין, היהודי היחידי שנודע לו מפי נוצרי על גורל המובלים, ניסה להימלט, אך כדורי המרצחים פגעו בו והמיתוהו במקום. תדהמה ואזלת-יד שררו בכל; כל הדרכים היו חסומות ע"י המשצ'ניעס ואין כל יכולת לברוח. רבים לא האמינו במה שעתיד לבא. ממקום הריכוז הובהלו והובלו היהודים אל שני קברות-האחים שהוכנו 3 ימים לפני השחיטה. ביום השחיטה באו הנוצרים שבעיר לתפוס את בתיהם של היהודים חוץ מן ,השוחטים" עצמם. בבואם למקום החפירות נצטוו לפשט את שארית לבושם ולרדת לחפירות ושם נורו במכונת-יריה. קבוצת יהודים, ובראשם לייב טרייסטר, הושארו ע"י המרצחים לסידור הגויות שנפלו חמרים- חמרים לתוך החפירות ; לאחר מכן נרצחו גם הם. לאחר הרצח כוסו החפירות ע"י המשצ'יניעס שהשתתפו ברצח. יחידים יחידים בלבד הצליחו להתחבא בדרכים שונות, אך הגורל האכזרי פגע גם בהם.
נחמן יאנוש בן יוסף, נכדו של איצ'ה החלבן, הצליח להימלט ולהגיע לסטולין דרך הכפר ברוז'נוה, שם שהה כשנה בגיטו, עד שעלה עליו הכורת יחד עם יהודי סטולין. יעקב בן ליטמן קלוז'ני, נכדו של משה אלייניק, הסתתר ימים מספר עד שנמסר ע"י נוצרי, הוא לוקח לגסטפו, נתנסה בכל מיני עינויים ויסורים עד שנגאל ע"י יריה. ר' אהרן סלומינסקי, שהסתתר ימים מספר אצל נוצרי מאחרי הגשר, נתבקש ע"י אותו גוי לעזב את מקום מקלטו בפחדו שיהרגוהו על החביאו יהודי בביתו. באין ברירה רצה ר' אהרן להגיע לביתו, ובעברו על פני הגשר תפסוהו הגויים הטילוהו אל הנהר. הוא טבע מיד, והובא לקבר ישראל הודות לאשתו רחל ז'"ל, שהשקיעה בכך כוחות לא אנושיים. שמחה בן משה אהרן מישלוב הסתתר כשבועיים במרתף ביתו, אך העוזרת הנוצריה מסרה אותו לידי הגויים שהעלוהו מן המרתף ורצחוהו בביתו לעיני אשתו וילדיו. איסר בן ניסן גורביץ הסתתר בארון-בגדים, ונמצא ע"י המשצ'ניעס, הוצא משם ונגרר אל השוק, הוכה מכות רצח עונה באכזריות ועיניו נוקרו. צעקותיו האיומות נשמעו מקצה העיר ועד קציה בבקשו ממעניו שישימו קץ לחייו. ר' קהת בן ר' סנדר מבלוהוש ור' אברהם ברוכין מחורומסק, שגרו בשכנות להורודוק, הסתתרו בכפר קרוב אצל איכר נוצרי, עד 1943. הם חלמו שהרבי ר' משה בר' ישראל זצ"ל חי, יצאו ממחבואם ללכת לסטולין -- אך בדרך נרצחו ע"י הגויים.
ראובן בן חיים קלוז'ני, נכדו של ר' אייזל המלמד ז"ל, הסתתר בחצר ביתו, הגויים מצאוהו, רצחוהו והורידוהו לבור של בית-הכיסא. ברוך יוסף בן משה קצמן ושני ילדיו הסתתרו באחד המחבואים. משלא היה להם מה לאכול -- פנו אל הגיסטפו שבעיר, שם נאמר להם שאין לגסטפו פקודת חיסול נגדם והם רשאים ללכת למקום שירצו, אבל המשצ'ניעס רצחום במקלות בכיכר השוק. יצחק בן שלמה מאוזדמיץ נותר בחיים בזכות נוצריה שהסתירה אותו לאחר שהבטיח לה שישאנה לאשה. בבוא הצבא האדום קיים את הבטחתו. שלשה שבועות לאחר הרצח ההמוני של הגברים בהורודוק נוצר הגיטו של הנשים, וכעבור 208