היהודים על-מנת לקבל פרס מידי הרוסים לכשיחזרו... הוא נהג בנו יפה מאוד. אך כעבור יומיים, בצאתו אתנו לשדה עבר על פנינו בן כפר שכן. ,עתה, אחר שראו אתכן, לא תוכלו עוד להישאר אצלי", אמר מיטיבנו, ,כי בנפשי הדבר". הוא הסיענו אל קרוביו בחווה שניה, והוא עצמו נסע לסטולין והביא משם טלאים צהובים שכבר הונהגו שם. משחזר הסיענו ביער בעגלתו וסמוך לסטולין הוריד אותנו ורק את חפצינו הביא בעגלתו לסטולין. אנו הגענו לסטולין ברגל. מיטיבנו זה לא אבה לקחת מאתנו כל מתנה או פרס. 4 מסטולין לסרני בסטולין שהינו כמה ימים אצל אסתר בליז'ובסקה. אך מגמת פנינו היתה סרני, שם התגוררה דודתי, אחות אמא. הלכנו ברגל לדומברוביצה -- ומשם נסענו בעגלה עד סרני. חמישה חדשים שהינו בסרני עד שהוקם בה גיטו, ברובע היהודי. כמה מן הגויים תושבי סרני לא רצו לעזוב את תחומי הגיטו. הגברים שנלקחו לעבודה היו צועדים על הכביש, מעבר מזה של גדר התיל. מאחר שקיומם של רוב היהודים בגיטו היה על מכירת חפציהם וכליהם -- לא רצינו שהדודה תפרנסנו, ועברנו לדירה אחרת שניתנה לנו ע"י ועד הקהילה. מבני דוידהורודוק שהו אתנו בגיטו : גולדה פינקלשטין עם אמה ינטל; זלדה פינקלשטין עם שרה בתה; חיקה פינקלשטין עם שתי בנותיה : מניה וריבה. 5 לידה במזלרע גולדה פינקלשטין, נוסף לה עוד צער על צער הכלל. שכן דוקא בימים אלה -- על סף האבדון -- ילדה את בתה (לאחר 12 שנות נישואין) ; בדמיך ילדי!
6 סופה של פייגלה אחותי פעמיים תוך ששה חדשים לערך רוכזו כל היהודים לשם רישום. בפעם השניה הוקם שם גיטו שאליו הובאו גם יהודי דומברוביצה והסביבה. אז החל הרצח. 500 איש הובלו מדי יום ביומו אל התעלות שמאחורי העיר ביער -- ושם נורו. במשלוח, שבו היינו גם אנו התחילה בריחה מן התעלות במעלה הגבעה שליד סרני -- מטרה מצוינת לרוביהם של הגרמנים. פייגלה נפצעה. תוך כדי ריצה שמעתי קריאה : ,טאכטער, לויף! עד היום איני יודעת אם היה זה קולה של אמא. על-כל-פנים מאז לא ראיתיה. הגענו לנהר ושטפתי את פצעה של פייגלה. כל הלילה צעדנו שתינו לבדנו ביער -- מלווים רק ביעותים ומראות פחדים. בבוקר ראינו בית ביער -- ונכנסנו לתוכו. רגלה של פייגלה צבתה והיא שכבה על ספה ונרדמה. יצאתי קצת לתור את הסביבה וגיליתי יהודים. משחזרתי אל פייגלה -- אמרו לי בני-הבית כי הלכה עם רועי הצאן. אח"כ סיפרה לי מורת הכפר קרסין, כי פייג'לה נלקחה אל היער, הושכבה על הארץ וגויים דרסוה באופנים -- וכך יצאה נשמתה. הק ביער
יצאתי אל הכביש ממררת בבכי -- ונרדמתי מעייפות. התעוררתי למגע ידו של גוי שהביאני ליער ויעץ לי למצוא מחבוא. בבוקר הוספתי ללכת, עד שנעצרה עגלה ולקחתני עד לחווה אחת. נכנסתי לאחד הבתים שם וביקשתי לשתות דבר-מה. מצאתי שם עוד שני יהודים. לאחר שאכלתי ושתיתי הורו לי היהודים את הדרך ויעצו לי להסתתר מעגלות עוברות. הוספתי ללכת ולפתע שמעתי עגלה קרבה. מיד הסתתרתי בין השיחים. למרבה הפחד נעצרה העגלה ליד מקום מחבואי -- במעט פרחה נשמתי עד שנתברר לי כי היו אלה מורי דרכי מן החווה. הם הביאוני בעגלתם אל משפחת רופא יהודי שהתגוררה ביער. חודש שהיתי במחיצתם. בלילה היינו חוזרים על פתחי הגויים לבקש דבר מאכל, או פת לחם -- ולא נרתענו מגניבה לצורך אכילה. העצים היו לנו 209