למסתור בלילה. גויה אחת היטיבה עמדי והזמינתני אחת לשבוע לביתה. שם חפפתי את ראשי, והיא אף נתנה לי סיר לבישול -- וקצת מלח, שהיה אז יקר המציאות. 8 הגויה טובת הלב סיר זה, שתים היו מעלותיו : האחת -- אכילת מאכלים חמים ומבושלים לאחר שבועות של נדודים ביער; והעיקר -- תפוחי-האדמה הללו, שהיו נשרפים כמחציתם, עם היצלותם, עתה יוכלו ליהנות מהם ללא שיור. 9 ,היטבת לעשות?+ גויה אחרת החביאתני ביער -- משהופיעו פעם הגרמנים -- ואחר החזירה אותי אל ידידי. באחד הלילות, בהתחממנו ליד מדורה שהעלינו ביער -- הופיע לפתע אדם עם רובה ואמר: ,פרטיזן אני, יש אצלנו פצוע*. לאור המדורה סקר בעיניו את כל היושבים והחדיר מבטו בי, פתאום נשמע קול יריה ועמה קריאה : התחל את הענין... הכל הסתלקו, אך חזרו בזה אחר זה. הרופא קרא לבנותיו לחזור -- באמרו כי ירצחוהו אם לא תבואנה. אחר-כך חיפשו אותי, קראו בשמי ושנו ושילשו -- אך אנוכי שכבתי בין השיחים כל אותו הלילה ושתקתי. בבוקר חזרתי אל החבורה והרופא היללני באמרו: היטבת לעשות בסרבך לבוא... 0. בשירות הרפואי ובשירות המודיעין
פרשה זו נמשכה כמה חדשים -- עד שהחלו הבנדיטים (בראשות מנהיגם בנדירה, ונקראו על-שמו : בנדרובצים) לזנב ביהודים. אז הופיעו הפרטיזנים. התחננתי לפניהם כי יצרפוני אליהם -- והם סירבו. חיליתי פניהם והגברתי תחנוני, ,המיתוני, איפוא, אם אינכם נענים לי" -- הוספתי, עד שנעתרו לי. תחילה שירתי כמה חדשים בשירות הרפואי, מלווה את הפצועים בעגלות ומטפלת בהם. אחר -- משהוכחתי אומץ לב צורפתי לשירות המודיעין. הוטל עלי לעבור בכפרים, להיודע מהו מספר החיילים הגרמנים המצויים, מהי כמות הנשק והיכן מצויה מפקדתם. -- משהבאתי פרטים מדויקים היו הפרטיזנים פושטים על אותם מקומות ועושים בהם שמות. בקלבדיבסקיה-לסה, ליד ז'יטומיר הוקם שדה-תעופה שבו היו מטוסי-הקשר של הצבא האדום נוחתים, מעלים את פצועינו הקשים ומספקים לנו נשק ואספקה. המטוסים היו באים בלילות וכדי שידעו את מקומנו העלינו מדורות -- והם נחתו בין המדורות. פעם חג אחד ממטוסי האויב מעלינו ואנו לתומנו העלינו מדורות. המטוס המשיך טיסתו לעבר קיוב ולאחר כמה שעות חזר -- וכיבדנו בפצצותיו. 1 אחד הנסים הרבים
באחת מפשיטותינו כבשנו את הכפר אמילצ'ינו שליד ז'יטומיר. הגרמנים המונסים היו בטוחים שאנשי הצבא האדום לפניהם. בשהותנו שם אכלנו ושתינו כאוות נפשנו. נהגנו בשיטת ,קח מזה והחזר לשני" -- את האחד שדדנו והחזרנו לו את שלקחנו אח"כ מאחר. אחד מתפקידי הרגילים היה בתצפית. והנה, בשבתי פעם על משמרתי לא הבחנתי שאנשינו עזבו את המקום והגרמנים קרבו ובאו. לא נעזבתי לנפשי כי נשלח רוכב עם סוס לקחתני, והצלחנו להימלט ברגע האחרון עם כניסת הגרמנים. היה זה אחד הנסים הרבים שנתרחשו לי. לאחר שנמלטנו מאמילצ'ינו שוב הועמדתי בתצפית. במרחק ק"מ לערך הלאה מזה, במעבה היער, חנו אנשינו עם תותח, ועלי הוטל להזהירם מפני אויב קרב. אובדנו של התותח היה טרגי בשבילנו לאין ערוך מאובדנו של איש מאנשינו -- ולא הייתי יוצאת מן הכלל. לפתע שמעתי שעטת פרסות סוסים. ,עמודו" קראתי מיד, ,מי שם ?* ופלטתי גם את הסיסמה. מצבי האוביקטיבי והסוביקטיבי כאחד היה קשה מנשוא, שכן כשלון כלשהי במילוי התפקיד -- גם אם לא נגרם באשמת עושהו -- פירושו ...מות. שוב נתמזל מזלי והיו אלה אנשינו. לאות הערכה הוענקה לי מדליה, אך לא היה סיפק בידי לקחתה. 220