4 החורבן פחד תקפני למראה החורבן וההרס מסביב. מביתו של קופל ליכטנשטיין אפשר לראות בקו אוירי ישר את ביתו של מאיר אולפינר המרוחק כ-300 מטר ממנו; מביתו ההרוס של רימר בשוק נשקף ביתו של מאיר מילמן, אשר בינו לבין בית רימר (מהלך 500--600 מטר) מבדילה חנות פיטנר ששרדה לפליטה. ליד הריסותיה אשר לחנות האבן של גרושקו פגשתי בגויים, שפרקו שרידי האבנים והטעינום לתוך עגלותיהם כדי להובילם ל,ראדיץ'". 5 שתי נפשות יהודיות ניגשתי לעיריה, שמשרדיה שוכנו בבית גוטליב-מנקין ברחוב לוצ'ניקובסקה. מפי הפקידים נודע לי על שתי נפשות יהודיות ששרדו בעיר. בתו של אייזיק פורמן (העגלון), שחזרה עם בעלה היהודי (אזרח סובייטי) מקוקז והחליטה להשאר בעיר-מולדתה, ובחור מכפר אוזדמיץ בשם גיטלמן (אביו היה בעל טחנת-הקמח בכפר) שניצל בזכות נוצריה שהחביאתו בתקופת הכיבוש וכאות הוקרה נשאה לאשה. שמתי פעמי לביתה של בת פורמן (,בבולוטו"), היא התגוררה בביתו של נוצרי ושם נשארתי בשני ימי שהותי בדויד-הורודוק. 6 הנוצרי מספר
בעל הבית הנוצרי היה היחיד שמסר לי פרטים על אשר ארע בתקופת הכיבוש הגרמני. ,באחד הימים לפנות בוקר -- פתח האיש סיפורו -- הובהלו כל הגברים היהודים ונדרשו להתיצב ברח' קוסציושקו. תוך שעות ספורות נתאספו המוזמנים, לעבודה כביכול, הם נצטוו ללכת קדימה. הפיקוד על המיבצע היה בידי עשרה גרמנים, ואילו עוזריהם ומבצעי הפעולה היו גויים מבני המקום שהיו מעורים בישוב היהודי. הם היכו ודחפו במקלות את היהודים שביניהם היו גם מכרים טובים. ליד עמוד המצפה, בכניסה לכפר אולשן, נטתה השיירה שמאלה מן הדרך הראשית. מהלך מטרים ספורים משם בוצעה פעולת ההשמדה של השיירה כולה שלדברי איש-שיחי מנתה למעלה מאלף איש. לאחר ימים אחדים רוכז חלק מן הנשים בכוונה להובילן לסטולין. בגלל סיבות בלתי- ידועות חזרה השיירה משם, ונשארה למשך ימים מספר בדרך ליד ליסוביץ. הקור והגשמים שהציקו להן עוררו רגשי מרירות והתמרדות כנגד הגויים, שהיו שומריהן היחידים. אשתו של יעקב גרצולין עמדה בראש המתמרדות שתבעו להחזירן לדויד-הורודוק. אז הושלכו כולן לגיטו, שהוקם בעיירה בסביבות ,הבולוטו". 7 ברחובות ובשוק
ביום הראשון לביקורי התחלתי לעבור ברחובות העיר, מעולם, לא ימחה מזכרוני הרגע שבו הגעתי לביתו של וולף איזנברג (ביילקס) ולמגרש בתי-הכנסת (שולהויף). כל בתי-הכנסת נהרסו כליל ונשארו ארבעה קירות בלבד מן ה;שטיבל" החסידי. עמדתי בפינה, כשמולי מזדקרת מצד אחד הכנסיה הפרבוסלבית בטבור השוק אשר נפגעה רק בכיפתה, ומצד שני -- בתי-הכנסת החרבים. דומה היה כאילו פצתה הכנסיה את פיה לאמור : ,באת לבית-קברות של עמך; ראה, ביתך החריבו, עמך הושמד ולא יקום לתחיה, אמנם גם אני נפגעתי בראשי, אך עמי אתי, ואתרפא מפצעי ואמשיך בקיומי ; אולם אתה, קום לא תקום". רוב בתי היהודים שעברתי לידם היו ריקים. באחדים מהם נמצאו משרדי-ממשלה סובייטיים ; באחרים גרו פקידים סובייטיים, ובכמה בתים גרו גויים מפרוורי העיר. הבתים עומדים בשממונם. למחרת יצאתי לשוק הנערך בוקר בוקר כמימים ימימה. שמעתי כיצד גויה מוכרת דגים, שרצתה לשבח את סחורתה הוסיפה : -- ,אילו היו הז'ידים פה היו משלמים יפה בעדם". 8 על הקבר באותו יום המשכתי לעבר כפר אולשן -- למקום הרצח ההמוני. לאחר הליכה של שעה 228