הושלכו לתעלות שכורו בידי הגויים. שלושה ימים רתח דמם בתעלות והקרקע התרוממה והתנודדה מפרפורי הגסיסה שלהם. אבי הפוגרומים היה החובש מארייקו, שנסע במיוחד לפינסק והביא עמו את הס"ס. לפני נסעו צבר והחביא את זהבם של היהודים, שנמסר לו לפקדון. ג. הנחבאים אחרי הסלקציה החלו הגויים לחפש אחרי היהודים המתחבאים. ראשון נתגלה אברהם סלוצקי העגלון, בנו של מנדל מורבצ'יק נתגלה בין ערוגות הפול ונרצח במקום. ראובן קלוז'ני נרצח בבית-הכסא של הגוי מרקוביץ -- ושם נשאר. ברוך-יוסף קצמן ושני בניו שנותרו לפליטה אחרי הטבח נרצחו בחדריהם על ידי דימיטרי פוז'יק. איסר גורביץ נחתך איברים-איברים ועיניו ניקרו. יהושע זגר מטורי שהתחבא בתנור הוצא משם ונרצח. אהרן סלומיאנסקי הושלך אל נהר ההורין, ונמשה משם בלי רוח חיים על ידי גויים שנשכרו מטעם אשתו רחל, וכך זכה לפחות להגיע לקבר ישראל. שני ילדי, ברכה וברוך שמולטו על-ידי גויה ליער דובינץ, הוחזרו העירה על-ידי ההורוד- צ'וקים ומתו מיתת אברים-אברים בככר-השוק. יעקב בני הצליח להימלט מגיא ההריגה.
שמחה מישלוב מצא לו מקלט במרתף, ו47 חדשים כילכלה אותו שם העוזרת בבית ; לבסוף הלשינה עליו -- והוצא להורג ברחוב הגרבלה. לפני שנפח את נשמתו הספיק לקרוא שלוש פעמים : פודליאצי,ש טו בו דיאליטאה ? (מנוולים, מה אתם רוצים ?) בני מתיתי' קורמן גילה אח"כ לשלטונות הסובייטיים שבוריס סרהייקו רצח את שמחה -- והלה נאסר ונשלח לסיביר. הרב משה גינזב,רג ניחן על ידי הגרמנים, אך מפחד ההורודצ'וקים לבש בגדי אשה, ומצא את מותו -- כתום שנה -- עם חיסול גיטו הנשים. יצחק בנו של ברל שמיץ, לבש אף הוא בגדי אשה, אך הוכר ונרצח. לאחר טבח הגברים גורשו הנשים מהורודוק לעיירות הסמוכות, מהן נקלטו שם ומהן נספו בדרך; הנותרות שחזרו להורודוק, נרצחו על ידי הגויים ונקברו בקברות הגברים. בתו של הרב ר' משה'לה היתה עִם הפרטיזנים ביערות ויסוצק. ונהרגה. בני המשפחה עצמם נהרגו גם הם לאחר מכן. גולדה רחל אשת מאיר אליהו מצאה את מותה ב,קפליצה" בחורומסק. שבה נתחבאה. שמואל קצמן, בנו של לייבל, נדד עם אחותו במשך ארבעה חדשים אחרי הטבח. הגויים תפסום ביער של אורלי וקרעום לגזרים. נישקה קרז'נר, אשת חיים, נמצאה יחד עם שלש נשים אחרות ברפת שלהן -- ושם נרצחו. לאה קלוז'ני נרצחה על ידי הגויים על הגשר. ד. עזבתי את עיר ההרגה
יום-יום היו יהודים נודדים באים אלי מכל הסביבה -- ואנכי תמכתי בהם. הגויים זממו לרצחני. באחד הלילות באחת-עשרה בא גוי אחד, מתחפש, נזדרזתי והלמתי בו ואף הרימותי קולי בצעקה -- והמשטרה נזעקה והצילתני. לבסוף לא יכולתי עוד להחזיק מעמד בהורודוק, מחמת היחס העוין כלפי -- ועקרתי משם. מאיר צבי קורמן 220