ובמיוחד את רוסיה הדרומית. באוקראינה החלה תנועת בנייה גדולה, בנין מושבות חדשות, צי ימי בים-השחור ובנין מסילות-ברזל. פולסיה שימשה מקור קרוב ביותר לחמרי גלם אלה. מסחר ענף העץ התפתח עם אוקראי:ה. וזה. כמובן, השפיע גם על דוד-הורודוק שנמצאה על-יד הנהר הורין ובמרכז של יערות וחומרי עץ. במחצית השנייה של המאה ה-19 התחיל להתגבש מעמד של סוחרים בחמרי יער ועצים וכן ,אנשי מים"?. סוחרי היערות בדוד-הורודוק, מלבד מתי מספר, לא היו עשירים מופלגים, אולם, בכל זאת, הם ו,אנשי המים" היוו מעמד סוחרים די ניכר. המסחר ביערות לא היה דבר של מה בכך. דרושה היתה בקיאות רבה וידיעה מקצועית. בקניית החומר הגלמי מן היער נחוצה היתה ידיעה בהערכת האיכות, חישוב הוצאות העיבוד, הובלה וכו'.

אנשי המים היו מכונים ,בארלינשצ'קים", על שום היותם עוסקים ב;בארלינות" -- מעין ספינות מפרש. הבארלינה -- שימשה אמצעי תחבורה על המים. בזמנים קדומים השתמשו בספינות, רחבות וכבדות -- ב,אידאק" בלע"ז. היתה זו תחבורה לא נוחה ובמחצית המאה ה-19 הוצאה מכלל שימוש ואז החלו להשתמש ב,בארקות" ובארלינות. הבארקה היתה, לרוב, פתוחה ובנינה היה : 19--15 סאזשנים האורך -- 8--7 ארשין הרוחב ו-187--24 וירשוק העומק. כח קיבולה היה, לערך 4-5000 פוד, דהיינו, 80 טון. בבארקה השתמשו, בעיקר, להובלת עצי הסקה ולוחות. הבארלינה היתה מכוסה. גודלה 20--17 סאזשנים האורך, 3 סאזשנים הרוחב ו-27 ארשין העומק. היתה בנויה 2--3 תאים, בהם הובילו סחורות שונות. צוות העובדים בבארלינה היה, לערך 18 ובראשה ,אטאמאן* (,ראש" -- ,רב-חיבל") .* באביב היו מטעינים עצי הסקה וכל חומר עצים אחר. ומפליגים עם הזרם עד קיוב, ובאחרונה אף עד יקטרינוסלב. הנסיעה מדוד-הורודוק עד קיוב, בתנאים נורמליים של מזג אויר ובו', נמשכה שבועיים ימים. בקיץ עבדו הבארלינות על-יד חופי הדניפר בהעברת משא מכל מין, מנקודה אחת לשניה בסתיו היו מטעינים באוקראינה העשירה צרכי מזון או מלח ויוצאים -- נגד הזרם -- בדרכם חזרה לדוד-הורודוק. נסיעה כזאת ארכה עד 40 יום. קרה לא אחת, שהחורף הקדים לבוא ואז' היו נאלצים להשאר בדרך. מובן מאליו שבמקרה כזה, מן הנמנע היה לחשוב על רווחים.

בדרך כלל, היה מסחר זה, לא מן הקלים. 8--9 חדשים בשנה היו מנותקים מן הבית, תלויים במזג האויר, מצב המים בנהרות וכו'. גם מסחר זה דרש בקיאות וידיעה מקצועית רבה. עד מלחמת העולם הראשונה., היה מסחר זה מקור פרנסה חשוב לתושבי העיירות שעל חופי הנהרות המסחר היה מסועף, עם מתווכים, סוכנים, סוכנויות ומחסנים. הסוחרים הגדולים היו בעצמם קונים את הסחורה ומוכרים אותה, עד היד האחרונה. הסוחרים הזעירים היו מוצאים את פרנסתם מההובלה. כדאי כאן להזכיר את משפחת ברגמן מדוד-הורודוק, שניהלה, בסוף המאה ה-19, עסקים גדולים. לברגמנים היו הרבה בארלינות, ונוסף לזה היו מדי פעם בפעם, שוכרים בארלינות אצל אחרים לשם העברת סחורותיהם. היו להם מחסנים בהרבה נקודות, ובאחרונה אף רכשו לעצמם ספינת קיטור בשם ,מונטיפיורי". סוכניהם, שהיו מפוזרים בדרכים בין פינסק ליקטרינוסלב. היו קונים ומוכרים עבורם, משיגים פועלים וצרכי מזון לפועלים. בודקים את מחירי התבואה, הסוכר, המלח וכד'. כן היו משיגים ידיעות על המצב בשוק העצים באוקראינה. היתה זאת ,פירמה" גדולה ומסועפת, שניהלה עסקים נרחבים ונהנתה מאמון ואשראי בלתי מוגבלים. המסחר הקשור בהובלה על פני המים, יצר בדוד-הורודוק תעשיית ספינות וזו התעשיה היתה מקור של פרנסה בכבוד ליהודים ונוצרים כאחד. * סאזשן -- 3 ארשין. ארשין -- 16 ווירשוק, ארשין -- 71 ס"מ. 8