מעמד ,אנשי המים" וסוחרי העצים הביא להתפתחות העיר ובעיקר -- של הנוער. ההורים השתדלו לתת לבניהם ובנותיהם לא רק חינוך יהודי, אלא גם חינוך חילוני כללי, דבר שהיה נחוץ לעסקיהם. הודות למסחר הימי ומסחר העצים המפותח בפולסיה בכלל ובדוד-הורודוק בפרט -- קם בראשית המאה ה-19 ישוב יהודי חדש -- בנירטשה. נירטשה נמצאה ליד שפך הנהר הורין לפריפט ומרוחקת רק 12 קילומטר מדוד-הורודוק. תחבורת המים בין דוד-הורודוק ואוקראינה,. פינסק ואוקראינה. פינסק ודוד-הורודוק וכן קשר המים חזרה -- עברה את הנקודה הזאת ששמה נירטשה. בעת ההיא כשהחלו להתפתח קשרי מסחר בין פולסיה ואוקראינה ותחבורת המים -- היחידה והזולה ביותר -- הפכה נירטשה. מבחינה מסחרית, לנקודה חשובה מאוד, ונתנה למספר משפחות ניכר, פרנסה ברווחה. אחרי מפלת נפוליאון בשנת 1812, כשרוסיה התחילה להתאושש מנגעי המלחמה, החלה עבודה קדחתנית של בנין ופיתוח והמסחר התחיל לפרוח -- בעת ההיא נוסד הישוב היהודי בנירטשה. היה זה ישוב מיוחד במינו -- הוא התחיל ממשפחה אחת -- משפחת יוסל מורבטשיק. במשך, כמעט, 100 שנה גדל הישוב והגיע -- בזמן השיא, ואחריו מיד -- הירידה והחיסול -- למספר של 100 נפשות. היו אלה בנים ובנות, חתנים וכלות, נינים ונכדים של אותו יוסל מורבטשיק.

אנשי משפחת מורבטשיק ניהלו אורח חיים מיוחד במינו -- ספק איכרים, ספק סוחרים. קיומם היה על גננות (על-ידי עבודה עצמית), עבודת דיג, גידול בקר ומסחר ביערות וחמרי עץ. הם היו מעבירים אל חופי הנהר עצי הסקה ומוכרים אותם לידי חברות של ספינות-קיטור -- או שהיו שולחים, על-ידי ספינות-המשא, עצי הסקה לקיוב. היו מספקים צרכי מזון לפועלים בספינות- הקיטור, הרפסודות והבארלינות שעברו את נירטשה. כן היו מספקים צרכי מזון לנוסעי ספינות- קיטור להסעת אנשים. תושבי נירטשה היוו טיפוס בריא של איש העם. הודות לקשר היומיומי עם דוד-הורודוק לא נשארו כפריים חסרי דעת ועמי הארצות. את ילדיהם לימדו תורה עלדידי ,מלמדים" מובחרים שהביאום מן החוץ. האדמה, שעליה ישבו ואותה עיבדו, היתה בבעלותו של הנסיך רדזיביל, ובעבורה שילמו לנסיך דמי חכירה. כאמור, התקיים הישוב בנירטשה 100 שנה בקירוב. בשנת 1906. חוסל הישוב, ותושביו כולם עברו לגור בדוד-הורודוק. וזו הסיבה לחיסולו: הנסיך רדזיביל בחר את מקום הישוב בנירטשה לבנין מנסרה, -- מהיותו בטוח, שבצומת דרכים חשוב זה, יעשה חיל בעסקיו. המאמצים הגדולים וההשתדלויות הבלתי רגילות להעביר את רוע הגזירה -- עלו בתוהו. הודעת הנישול, עַ"י הנסיך, היתה מוחלטת. וכך נאלצו הם -- במרירות לב -- להפרד מעם המקום, בו חיו, עבדו והתפרנסו בכבוד במשך 100 שנה.

בתחלה ראו את הדבר כטראגדיה -- להתחיל מחדש לבנות את חייהם, קיומם ופרנסתם. במשך הזמן התרגלו -- ואף היו מרוצים מחילופי המקום, שכן -- הסתדרו במקומם החדש. מכספי הפיצויים שקיבלו מהנסיך, בנו בתים והשתזרו בחיי הישוב. אגב, אלמלא נושלו עלזידי הנסיך רדזוביל היו נאלצים לעזוב את המקום עם פרוץ מלחמת העולם בשנת 1914 ואזי -- גם פיצויים לא היו מקבלים. הנסיך, לעומת זאת, עשה מקח טעות -- המנסרה לא התפתחה, העסקים לא הצליחו והוא נאלץ לחסל שם את עסקיו. מקום חשוב בחיים הכלכליים של דוד-הורודוק תפסה החנוונות. האוכלוסיה הנוצרית הגדולה. שהיתה מורכבת מסוחרים ופועלים -- נזקקה, בכל קניותיה, לחנויות ודוכני היהודים. האוכלוסיה הכפרית הגדולה, שימשה גם היא לקוח חשוב. ואכן, במשך הזמן. התפתח מעמד חנוונים ניכר. 19