פרט למתי מספר, לא היו החנוונים היהודים ,עשירים מופלגים". ההתחרות ביניהם עשתה את שלה ובלי עזרת בנקים ומוסדות אשראי -- ודאי לא היו מחזיקים מעמד. וכך -- התפרנסו בכבוד. משפחות רבות בדוד-הורודוק התפרנסו ממסחר הבשר. תנאים מסייעים לכך: סביבה גדולה של כפריים, שדות מרעה ושפע של בקר. קצבי דוד-הורודוק, היו קונים את הבקר. לתצרוכת האוכלוסיה המקומית וכן בשביל יצוא (בעיקר לורשה). היו ביניהם סוחרי בקר גדולים, שהיו עוברים באוקראינה, ובמיוחד בסביבת פולטאווה. קונים בקר ומעבירים משלוחים לורשה. מענין, שמשלוחים אלה, ומלויהם, עשו את כל הדרך ברגל. היה זה מסחר, הקשור בסיכון, בגלל היעדר יציבות מחירים ואלה היו נקבעים על פי הכלל הידוע של ,היצע וביקוש" בשוק הבקר בורשה. לא אחת קרה, שהריווח ממחצית הטרנספורט כיסה, בקושי; את הגירעון של המחצית השניה שנמכרה למחרת היום. הרוב הגדול של הקצבים, לא עסק במסחר והוציא את לחמו בזיעת אפיים. 3--4 ימים בשבוע עברו על פני הכפרים לשם קניות. העברת הבקר מן הכפרים, גם היא היתה כרוכה בקשיים. לא פעם הוכרזה הפרה כ;טריפה" והדבר כרוך היה בנזק כספי. כן סבלו הקצבים מהתחרות בינם לבין עצמם. מסחר הבשר הכניס במחזור כסף רב ועזר בהרבה לפיתוח הסביבה, ובעיקר למעמד האיכרים. כן עזר מסחר זה לפיתוח תעשיית בורסקאות לשם עיבוד הכמויות הגדולות של עורות.

מהעורות המעובדים סופקו על-ידי סנדלרי המקום מגפיים לתושבי הסביבה כולה. וכן גם לתעשיה של סבון ונרות שהופקו מחלב הבקר. מסחר הדגים בדוד-הורודוק., שימש מקור פרנסה לדייגים הנוצרים וכן לסוחרי הדגים, היהודים. כדאי לציין, שסוחרי הדגים לא עסקו במכירתם במקום -- זה נעשה עלדידי הדייגים הנוצרים עצמם. הסוחרים היהודים קנו את העודפים מעל לתצרוכת המקומית ושלחום לורשה. היה זה מסחר, לא מן הקלים אולם נתן לעוסקים בו שפע של פרנסה, ואפילו עושר. מלבד תחבורת המים, היה עיקר התחבורה על-ידי סוסים -- כך, התחבורה הבין-עירונית ואף הבין-ארצית. בפולין, ואחר כך, גם ברוסיה היתה תחבורה זאת מקור פרנסה יהודית בעיקר. יהודים חכרו מאת השלטון את הסוכנויות לקשרי דואר וכן היו להם אורוות סוסים פרטיות לשם השכרה. העגלון היהודי היה בשעתו מקור האינפורמציה היחידי על הנעשה בעולם ובקרב יישובי היהודים. בנסיעותיהם הרבות נפגשו העגלונים בפונדקים באנשים שונים, הנוסעים לירידים, והעבירו חדשות מהכא להתם ומהתם להכא. חדשות וידיעות על עיר ועיירה, רבניה וסוחריה -- ולא אחת היה העגלון משדך שידוכים ומזווג זיווגים... בדוד"הורודוק היה מספר העגלונים רב למדי, שכך מכאן: נסעו בעגלות. על פני כל הארץ: לפינסק, מינסק. וילנא, ברודי ואודיסא. כמו בכל העיירות, כן גם בדור-הורודוק, היו העגלונים מאורגנים ב,קומפניה" ועבדו בשותפות.

יחד עם עגלוני פולסיה, כולם, הם השתתפו בתענית, עליו גזרו, בשנת 1888 כשנפתחה מסילת-הברזל בפולסיה. ראוי להדגיש, שהתפתחות מסילת-הברזל פסחה עד היום הזה, על דוד-הורודוק. עד היום איז לדוד"הורודוק קשר רכבת. תחנת הרכבת, הקרובה ביותר היתה בלכווה -- מרחק 25 ק"מ, מצד אחד של העיר, בהורין -- סטולין -- מרחק 35 קילומטר מן העיר -- מצד שני. בשנת 1898 התארגנו 5 עגלונים, בקבוצה, וקנו ספינת-קיטור קטנה בשם ,וויון", שהיתה מהלכת בין דוד-הורודוק ונירטשה ומביאה נוסעים, מדוד-הורודוק, לספינת-קיטור הגדולה שמהלכה בין פינסק לקיוב. רוב העגלונים התייחסו באי-אמון ל,עסק" הזה ולא הצטרפו לשותפות. 20