ז+ | ד"ר הרצל איננו... היינו ילדים קטנים אז בקיץ תרס"ד 1904, כאשר נסתלק המנהיג הדגול. טילנו ברחובו של הכפר, קבוצת חברינו, בינינו האחים אברהם ויוסף חורושצנסקי. היה זה ביום שבת אחר הצהרים. הולכים לקראתנו ההורים חורושצנסקי ועמם אורחם אחיהם יוסף חורושצנסקי, זה שהיה לפני שנים מורה בבית שלמה. עלה בדעתו של יוסף הדוד לבחן אותנו בידיעת עברית.עכב אותנו באמצע הרחוב ושאל שאלה פשוטה זו: ב;הצפירה" בעמוד הראשון במסגרת שחורה כתוב באותיות גדולות ,הרצל איננו* מהּ משמע ,איננו" הלא היו צריכים להודיע ,הרצל מת...* מה זה ,איננו* + שאלה נוקבת! עמדנו תוהים ומחרישים. איש מאתנו לא מצא תשובה על השאלה. והיו בינינו ילדים מוכשרים מאד. עד שחורושצנסקי גלה לנו : איננו -- משמע, אין דומה לו. אין שני כמוהו. למדנו באותו השבוע אצל המורה פסח גולומבוביץ, המורה הראשון המודרני שלנו אחר* המלמדים, את פרשת השבוע ,פרשת מטות ומסעי. אנו קוראים בחומש ,ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור*.. ישב ביניגו חברנו ברוך ברמן, אחד מבניו הקטנים של שמעון השוחט, למקרא המשפט ,מצרים מקברים"? -- פרץ בצחוק, צחוק נקם לאידם של המצרים הרשעים. עד שאנו תוהים לצחוק זה -- הגיב מניה וביה חברגו אהרן דורצין -- (נמצא בארץ) ,וכיום אנחנו נקברנו"... הד לשבר הגדול שהשבר בית יעקב עם הסתלקותו של המנהיג.
בא יום השבת. הצעירים ברובליה, בניו הגדולים של שמעון השוחט, שמואל וחבריהם החליטו לערך אזכרה להרצל מעל בימת בית הכנסת. כשהגיעה שעת האזכרה, ציית השמש מתתיהו המלמד לצעירים והחל ,אל מלא רחמים"... קפצו ממקומותיהם האדוקים מבין החסידים. יעקב אחיו של שלמה ולייזר גומר ומחאו : לא, לא נתן לערך אזכרה במקום קדוש לד*ר האפיקורוס שלהם"... הצעירים עמדו נבוכים. לא די בשבר הגדול הכללי, עוד נוסף שבר קטן פרטי, גם להתאבל על מות המנהיג לא יתנו... הכריע את הכף לרוחם של הצעירים יהודה דורצין, ראש בית הכנסת מטעם השלטון, ורמז למתתיהו להמשיך. והאזכרה נערכה. נצחו הצעירים את החשוכים, מורדי האור. ח. הוי כל צמא, לכו למים... לא בחבוק ידים ישבו הצעירים האלה מרובליה, ולא כיושבים עַל אי נידח ראו את עצמם, כי אם כחלק מכל העולם היהודי. העתונות שהופיעה אז ברוסיה ,המליץ", ,המגיד" ,הצפירה* ובאידיש ,דער יוד? היו מגיעים כסדרם אל הכפר והצעירים בכפר ידעו על כל המתהוה בעולם היהודי הגדול וראו מחובתם לעשות מה שעושים בכל המקומות למען התנועה החדשה, תנועת התחיה של העם, בראש וראשונה בשטח החנוך והתרבות.
והנה כדוגמת העסקנים בהורודוק הסמוכה, וביחוד אהרן יונה שפר, אשר הביא לעיירה את המורה ישי אדלר הידוע, ופתח בית ספר מתוקן במקום -- עמדו הצעירים שלנו ויסדו גם הם בכפרם מוסד מודרני כזה, בו לא ילמדו עוד הילדים קמץ אלף אֶ" כי אם בשיטה מודרנית ושפת ההוראה לא תרגום לאידיש, כי אם עברית בעברית, ובנים ובנות ילמדו ביחד. מי היו המורים בבית הספר החרש הזה ? לשמעון השוחט שהיה נכבד וחשוב מאד בצבור היו שני בנים גדולים מאשתו הראשונה. הם, יחד עם שמואל בן שלמה, הוו את מרכז התנועה החדשה. מסביבם התרכזו עוד צעירים אחרים, ומה שהיה מן החידוש בדור ההוא, גם צעירות, כמובן מבנות המשפחה. כשנפתח ביה"ס המודרני היה מוטיל אחד המורים, השני, המנהל, היה יעקב רזניק בנו של אייזיל הקצב מהורודוק, ולו סבתה בכפר, הינדה רבקה אשתו של מאיר משה הסופר. שכרו בית אצל אכר אחד, הכניסו ספסלים ,סקאמייקעס" בלעז, ולא שולחנות פשוטים כמו בחדר, העמידו אותם שורות שורות, הביאו קתדרה למורה, לוח, גיר ופעמון -- הנה בית ספר ממש. 226