שחיטה, שיוכל למלא את מקומו מפעם לפעם, הדבר היה הגיוני וטבעי ולא עורר כל התנגדות. הכל כיבדו מאד את רבי שמעון והתיחסו באימון מלא למעשיו. והנה נמצא בכפר איש חרד לדת, מקנא קנאת ה' צבאות והקים רעש ועורר גל מחאות. למשה דורצין אח היה ושמו וולף. וולף זה קנאי מאין כמוהו איש חמה וזעום עפעפים, מדמה בנפשו כי חומה הוא לתורת ה', מטיפוסו של השוחט הידוע בהצגה ,יושע עגל". אנחנו, הילדים, ידענו את רוחו הקשה ולא חבבנוהו. רגיל היה להופיע פתאם בחדר של רבנו אברהם המלמד, מתישב בהרחבה בראש השלחן ומשים עצמו מפקח. בוחן ידיעותנו בתנ"ך, פותח בפסוק ודורש מאתנו לסימו. רוח רעה היה מביא אתו בבואו אל החדר. וולף זה, כששמע על השוחט הצעיר, הרים קול צעקה : היתכן, בחור היושב במחיצת בתולות, יהיה שוחט ? ויאכיל אותנו בשר נבלות וטרפות ! היה לא יהיה כדבר הזה ! הכפר היה למרקחה. אלה מתנגדים ואלה מחייבים ושטן המחלוקת חוגג נצחונו, כנהוג בקהלות יהודים בימים ההם. אולם כוחו של השטן התגלע במלא עוזו אחר כך, כשהחלה פרשת הרבנים בכפר. ג. | עלבונה של תורה.

שבע שנים ישב הרב רבינוביץ בכפר ועבר אח*כ לדומברוביץ. נשארה הספינה של הקהלה הקטנה בלי קברניט, אך לא לאורך ימים. החלו נוהרים לכפר מועמדים לכסא רבנות, בא רב, עולה על הבמה, דורש דרשה לפני הציבור, עושה רושם טוב והכל, כמדומה, ישר וחלק. אולם כשמגיע העניז לידי מעשה -- הכל מתפרק והיה כלא היה. הרב יוצא כלעומת שבא, ורב אחר בא לנסות מזלו וחוזר חלילה. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כמה בזיון, חלול הכבוד, כמה דכדוך נפש ועלבונות נחלו המועמדים האלה לכס הרבנות בק"ק רובליה ,הגדולה". הענין מתחיל בחתימות על ,כתב". נדרשים יהודי המקום לחתום את שמם שהם מרכיבים רב להם את פלוני בן פלוני להורות ולדון בעדתם ומתחיבים בזה התחייבויות אחדות : לקנות נרות לשבת אצל הרבנית, שמרים לחלה, -- אלה הם המונופולין של הרב, ואלה שני מקורות ההכנסה העיקריים, מלבד דמי ,רגל" לחגים ומלבד הכנסות ארעיות, כגון סידור חופה וקידושין, דיני תורה וכדומה, שלא היו מרובים בקהלה זעירה זו. וכאן מתחילים חילוקי דעות ומחלוקת. אלה אומרים : הן, ואלה אומרים לאו ואין לדבר סוף, כנהוג בקהלות יהודים גדולות וקטנות, ואין הענין מגיע לידי גמר.

כמה וכמה מוסמכים באו, השמיעו דרשות יפות ויצאו בידים ריקות. ר' דוידל ברקוביץ הביא בחורף אחד את חתנו לרובליה, זה שהיה בעלה של אלטה בתו, ומת באביב ימיו, צעיר גדול בתורה, הכל הלך, לכאורה, למישרים, ר' דוידל עמל ויגע, שדל והשתדל ולידי הגשמה לא הצליח. פעם אחרת, זה היה בקיץ, בא בן אחותו, ר' ברוך זלדין; גם כן מוסמך לרב, נסה לקבל רבנות ברובליה וגם כן יצא בלי כלום. שנים היו שנתקבלו והשתקעו, אולם לא ארכו הימים והם יצאו. אחד השתקע בקצה השני של הכפר ומרדכי נוסנצוק הקצה לו דירה בביתו, גר כמה שגר ולבסוף עקר את רגליו מן הכפר. השני השתקע בקצה הגדול של הכפר וגם כן ישב כמה שישב ועם ההזדמנות הראשונה יצא ואח"כ תבע לערכאות את בעלי הבתים שחתמו לו על ה,כתב". נמשך הדבר שנים אחדות, רב בא ורב יוצא ורב איננו. לבסוף הגיע לרובליה רב צעיר אחד מסלוצק העיר, אדם בעל צורה, איש שיצא מז ההמונים וידע איך לקנות את לב הבריות. ד רב איש העם. גם הוא לא נתקבל בראשונה על דעת הכל. נס כזה לא יקרה אלא הוא עזב את המעטים, את המיוחסים והלך אל המרובים אל אנשי ,עמך". ביקר בבתיהם. שוחח אתם -- לכבוד כזה לא היו רגילים אנשי ההמון -- ביחוד הנשים, וקנה את לבותיהן. הביא את משפחתו, שכר דירה 200