והשתקע. לא הציג תנאים למפרע לא בקש חתימות על ,כתב", קמעא, קמעא תפס את לב הצבור, מספר מתנגדיו הלך הלך וקטן ולבסוף נתחבב על הכל. גם הוא סבל מחסור בזמן הראשון, אלא שתמך בו חותנו ,יהודי סוחר אמיד מסלוצק. שהיה סועדו מפרק לפרק לבל יגיע לחרפת רעב. הרב הצעיר, משה חיים הכטמן שמו, נהל את עדתו הקטנה בתבונה ובדעת, היה מלמד ,פרק" בשבתות בקיץ, משניות בין מנחה למעריב, דורש לעתים תכופות בשבתות ובמשך הזמן נתחבב על כולם, לרבות גם על הצעירים. הרב הכטמן לוה את עדתו הקטנה, בימי מלחמת העולם הראשונה, עד בוא ימי האסון הגדול של הבלחובצים י"ש (סוכות 1920). שגם הוא ובני ביתו סבלו מהם הרבה. אחרי שהקהלה נתערערה עם האסון ורבים יצאוה, מי לאמריקה ומי לעיירות הסמוכות, מצא הרב הזדמנות לצאת לסרני העיר. שם היו יוצאי רובליה אחדים. בתמיכת הצבור הציוני במקום נבחר גם לרב מטעם, בנה לו בית גדול השיא את בנותיו וחי חיי הרווחה וכבוד, עד בוא השואה האיומה, בה נספה הוא וקהלתו בין כל אלף הקהלות בפולין המדינה, הי"ד. אחר כך נודעו פרטים אחדים על שעתו האחרונה של הרב. הוא הסתתר זמן ידוע ולא הוצא מביתו עם כל המוצאים. אחר גילו את מסתורו. כשמצאוהו הוליכוהו בגילוי-ראש מחוץ למקום ושם הרגוהו, הי"ד.

לא נשארה העדה ברובליה בלא מרא דאתרא גם אחרי צאת הרב הכטמן. במקומו בא לכפר יוסיל בנו השני של ר' דוידל וכהן שם בתור רב שנים רבות וכשנפטר אביו ר' דוידל חזר להורודוק, למלא את מקום האב. תמו תולדות הרבנים ברובליה. ועכשו על רבנים מרובליה. לד רבנים: מרובליה לא זכה הכפר להוציא מתוכו בוגרים רבים של בתי ספר תיכוניים או גבוהים, וזכתה, להפך, לשלח הרבה מבניה לישיבות ולהוציא מוסמכים רבים לכס רבנות. הרב הכטמן ומעמדו בכפר שמש לבתים רבים, ביחוד לאמהות רבות. דוגמא טובה לבנות את עתיד הבנים על קריירה של ישיבה ורבנות בקהלות. לפנינו כאן רשימה גדולה של רבנים, רובם הגרו אחר אבותיהם לארצות הברית ולקנדה להפרות שם את החלקות השוממות של היהדות בעולם החדש. דוגמא יותר חיה, ויותר מאלפת וממשית, היו שני בני הכפר הראשונים, בני גילנו שהיו לרבנים מפורסמים. הודות לכשרונותיהם ולהתמדתם הבלתי שכיחה. הראשון היה יצחק בן ליב וברכה סטולמן, כיום רב בדטרויט. בחור מעמיק היה ובעל כשרונות לא רגילים, אמן צייר, שגם בעסקו בסוגיות התלמוד, נתפתה ל,יצר הרע" של הציור מפרק לפרק. בלמדו בסלובודקה, היה מקבל מאביו מאמריקה תמיכה חדשית קבועה, לבל יתענה בגלגולי בחור ישיבה ולבל יתבזה לאכל ,ימים" על שלחן זרים. לבושו היה הדר, אלגנטי, ממש לא 211