הקימו המתישבים צריפים במקומם החדש ועברו לגור בהם, שבראשם תכניות מתכניות שונות. זה היה בחנוכה תרפ"ב 1921. בט"ו בשבט יצאו בעלי הנחלות למקום החדש, ויחד עם המתנחלים הקנדיים קיימו מצות ,וכי תבואו אל הארץ -- ונטעתם". 5000 שתילים הכינו לנטיעה. האיקליפטוסים הענקיים המכסים כיום מעינינו את נחל איילון -- ואדי מוסררה המזוהם -- הם פועל כפיהם החלוצי של הראשונים האלה, מעשי ידיהם להתפאר. ומה על התכניות החקלאיות ? החלו בנטיעת פרדסים ואז בטרם שהפכו את השטחים למגרשים (עם העליה הרביעית) היתה כל רמת גן פרדס אחד ענקי, מרהיב עינים בשורותיו הארוכות, שורות מדודות ישרות. אולם הפרדס מתחיל לשאת פרות אחרי 5--4 שנים, ובינתיים אין קיום לחקלאים שלנו. היו להם משקים קטנים של עופות, ירקות, עזים. היה אז זמן של פרוספיריטי של טבק, וכל הארץ מפתח תקוה עד ראש פנה תלו תקותם בענף זה וגם חקלאינו נאחזו בזה ולבסוף יצאו וידם על ראשם. לא עמד להם, לחקלאינו, נסיונם משם מקנדה הברוכה. הכסף שהביאו נתמזמז במשך הזמן והמצב היה בכל רע.וכפי שספר מטמן הנזכר למעלה, ,מ'האט געקייט די ערד". כלומר הגיעו עד ככר לחם. במכתב ששלח ברל לאחיו לפינסק הוא כותב כדברים האלה :
(המכתב נכתב בעברית צחה: ניכר בו בן הישיבה לשעבר ואיש ההשכלה.) ,זהו דבר ידוע בארץ ישראל, כי אי אפשר להוציא אפילו פרוטה ממשק מעובד בידי אחרים (יהודים). -- (בעל המשק חלה כ-3 חדשים בקדחת) -- בכל זאת אני משתדל לעשות דבר מה השנה הזאת (תרפ"ג) על מגרשי: אטע כרם קטן ואיזה עצי פרי וקצת אילני סרק להיטיב את מראה המקום. ומוסיף : החסרון הכי גדול שלי עכשו הוא חסרון כיס, כי לא נשארה אצלי אף פרוטה מכל הכסף אשר הבאתי מקנדה, וכבר לויתי מקרובינו בקנדה 200 דולר לקנות פרה."... הוא קנה פרה ב-70 לירה ואחר כך נתגלה, כי הפרה חולה והיו לו ענינים ומשפטים עד שהחזיר את הפרה וקבל רק חלק מן הכסף בחזרה. כאלה היו אז הענינים בהתישבות החקלאית, כביכול. אולם מן המכתב מתגלית תמונה בהירה מן הימים ההם --ראשית העליה השלישית, כשהארץ החלה להתנער אחרי מהלומות המלחמה. והנה דברי ברל במכתב: ,פה עול החיים לא לוחץ על האנשים, כמו בחו"ל. אם רק יש לבן-אדם דירה משלו וקצת אדמה שלו בשביל ירקות -- אזי נשאר לו מעט מאד צרכים. ומוסיף: פה בכפרים באמת מותר האדם מן הבהמה אין. אין ספרים, אין עתון יומי, אין תיאטרון ואין ראינוע. וראה זה פלא: כי איז אפילו צורך בזה... אנשים מלובשים קרועים ובלויים ולא מתביישים. לוקחים בהקפה ולא משלמים. מבטיחים ולא מקיימים. בראשונה הצטערתי על זה, אבל עכשו התרגלתי לזה. צר לי, כי אין ביכלתי לעזר לך...*
למרות המצב החמרי הירוד, ברל הוא המרכז. אליו מתאספים הצעירים. צריפו היה כעין מועדון. עליז היה האיש ומלא חיים, מכניס אורחים מאין כמוהו. וכפי שהגדירו העו"ד טליתמן ,איש לאומי במאה אחוז". ,נעים הליכות", ,עדין נפש" ו,מלא הומור*. עול משפחה לא העיק עליו. כשנפל למשכב בקדחת, לקח לו בחור שיעבד במשקו והפועל גר אתו יחד. בראשונה היה הועד של המקום נועד לישיבותיו בתל אביב, אחר כך גברה הדעה ל,שבתי פה במקום ההתישבות ונבחר ועד לנהל את עניני המתישבים וברל קפלן היה ראש הועד הראשון 209