של רמת גן בחיתוליה, ראשית שנת 1923 ומ. טליתמן, מי שהיה אח"כ לעורך דין בתל-אביב, היה מזכיר הועד. צריף המשרד עמד בראש גבעה אחת וברל היה עולה על חמורו מצריפו שלמטה למעלה, וסלל החמור שביל בפרסותיו , שביל ראשון בגבעות החול. ליד צריפו העמידו מחסן גדול, בו רוכז הטבק של כל החברים. וברל מריץ מכתבים לאחיו אשר בפינסק שישלח לארץ אחת מבנותיו. כדאי הדבר מכל הבחינות (חמש היוו6 וגם שתהיה לו לעזר במשק שלו, כי רוק היה, כאמור, לא כיתר המתישבים שבאו עִם משפחות. האח משיב לו ומציג תנאי לעלית הבת שיוסיף חדר לצריפו, חדר מיוחד לה. והיא עלתה אמנם בסוכות 1924, אולם את ברל כבר לא מצאה. לילה אחד הוזעק המזכיר טליתמן אל יושב הראש ששכב במטה בוער כתנור, עַל ידיו העביר אותו טליתמן בעגלה ל,הדסה" ומשם לא חזר. לא עמדו לו כוחותיו לברל בתנאים הקשים של הימים ההם. לא היתה עזרה צבורית למתנחלים, לא קרן קיימת, לא קרן היסוד, רק באמצעיהם הם. ולברל הרוק -- גורלו, פי כמה קשה, אפסו כוחותיו ולא עמד הלב מול קושי ההתנחלות ובשנת 1924 עזב את נחלתו ואת משקו וימת ערירי... אחרי האחות הבכירה עלו לארץ, אחת, אחת יתר האחיות ולבסוף בשנת 1933 עלה גם האח אשר, לרשת את נחלת אחיו. אחוזתו של ברל עודנה עומדת עד היום, פרדס, ברובו מוזנח, שריד הפרדס הגדול של הימים ההם, מוריק ליד הכביש, אחרי הגשר מצד ימין לפני ,עלית".
תהיינה השורות האלו יד למהפכן הזה שמביצות פולסיה הוגלה לסיביר הקרה, מסיביר הקרה נמלט לקנדה, ומקנדה עלה לארץ ישראל. חלוץ העליה השלישית. יהי זכרו ברוך ! יצחק עידן-זעלדין בעלי מלאכה בכפר (מוקדש לזכר הקדושים מרובליה, הי"ד) א. אלי הכהן
יהודי גבה קומה, צהוב שער וזקן, גברתן. על המחט פרנסתו. סובב הולך כל השבוע בכפרים בסביבה ותופר לאכרים בגדיהם ומלבושיהם. כמוהו כאפרים החיט של דוד פרישמן בסיפורו ,הסמבטיון". אך אפרים של פרישמן היה אחד מלמד"וו, ביום תפר ובלילה למד תורה ואיש לא ידע, כי על כן נסתר היה ככל הלמדווים הנסתרים, אולם אלי הכהן שלנו לא היה מן הנסתרים. להפך, בכל זמן והזדמנות גלה את אפיו וישותו, ברדפו אחרי חזנות. מין דיבוק נכנס בו ,לעבר לפני התבה" בבית הכנסת. הוא בתאותו אל ה,עמוד" והקהל בהתנגדותו אליו (לא היה קולו נאה ביותר וגם ה;,עברי" שלו לא היתה מהודרת ביותר") ומלחמה היתה נטושה תמיד בין ר' אלי ובין הקהל. וכדי להטיל בו מרות -- לא כיבדוהו ב,עליה" הראשונה -- מה שמגיע לו בתור כהן -- והיו קוראים לתורה ,לוי במקום כהן" -- וזה העלה חמתו עד להשחית. אולם גם ר' אלי לא טמן יד בצלחת ומצא זמן להפגין זכויותיו: בשעת ,ברכת כהנים" בחגים היה סוטה ממנהג החסידים המקובל בביהכ"נ והיה מאריך בזמר, פעם ושתים, בחזרו מלה מלה אחרי החזן, כמנהג המתנגדים, וזה היה מרגיז את החסידים הקנאים, וביחוד את ר' יעקב זינגרמן. והיה בחגים שמח בבית הכנסת. ביום שבת עם ערוב היום לפני תפלת מעריב היה אומר בעל פה בחשכה את כל ,אשרי תמימי דרך" פרק קי"ט הארוך שבתהילים, אמירה שהכניס בה מטעם ומכוונה של קרבן למזבח על ידי הכהן. 200