(הפרק ,העליה לארץ ישראל") כסף לכרטיס הלא לא היה להם לא לרכבת ולא לאניה. ברגל הגיעו לעיר הנמל אודיסה, ומאודיסה באניה -- לא אניה הפליגו לארץ ישראל. ה. יוסל צייטילס נקרא על שם אשתו. כמו מנדל בריינה-ס אצל פרץ. הוא אדם צנוע, נחבא אל הכלים והיא אשה דברנית, בעלת מרץ, מעורבת עם הבריות וחביבה על הנשים. נגר היה במקצועו. ניחן בברכה מיוחדת ובזה קנה שמו. בליל החג היה עובר לפני התבה בביהכ"נ. תוחב ידו מאחורי תנוך אזנו, דופק ברגל ומתחיל ב,ברכו". כל הבית מתמלא אורה. הקהל נסחף אחריו בהתלהבות קדושה והיתה תפילת ערבית של יוסל חויה גדולה למתפללים, כל הקהל נדבק בדבקות שלו והיו מגיעים להתרוממות נפש ולהתלהבות חסידית שאין לתארה בלשון אנוש. וביחוד היתה החויה גדולה בעזרת הנשים. גם הן, או בפרט הן, התרגשו מן הקול המתוק של יוסיל זה. היו חוזרות הביתה מלאות התפעלות מן התפלה הזאת. וחוזרות ואומרות : יהודי בעל מלאכה וכנור לו בגרונו. הפלא ופלא. מאין לקח את זה ? והילדים כשרצו לחקות קולו של חזן בביהכ'"נ -- רק אותו את יוסיל היו מחקים. כל כך עמוק חדר קולו ללב הכל. ו ברוך ישעיה בוקוב הנפח
פנים זועפים לו ליהודי זה. מעין הכבדות והנוקשות של ברזל, ששרה אתו יום יום ויכול לו בפטישיו הכבדים. היה יהודי דיקן, וגם זה מתכונות המקצוע. הבין גם ב;נקודות השחורות/ והיתה לו ידיעה גם ברפואה. לוחש על ,עין הרע", מציץ בגרון למי שכואב ויודע להרגיע את החולה באמרי פיו. גם מד"חם היה לו, המדחם היחידי בכפר. ממי למד חכמת הרפואה ? אולי משכנו וינצוס החובש, טוב הלב, ששנים רבות התגורר בכפר כמנהל המונופול של הממשלה ליייש, גוי זה -- פולני ממוצאו -- אהבת ישראל קננה בלבו וידו פשוטה לעזרה לכל מי שפנה אליו בשעת מחלה. ברוך ישעיהו היה מן המתנגדים, למרות שהנוסח המקובל בביהכ"נ היה נוסח ספרד. היו שנים, שהוא וחבריו סדרו להם מנין ראשון בשבת. אמרו עליו שפניו זעומים מכעסו על החסידים שנואי נפשו. אבל מה צהל מראהו ומצב רוחו השתנה עת החסידים בביהכ"נ היו מתחילים בזמר ,ויאתיו* ,היום הרת עולם"? או ביום כיפור ,כי אנו עמך...". ברגעים אלה לא רק שלא התנגד לזמר שבתפלה, כי אם עודד את הילדים בעלי הקול שיעלו על הבמה וינעימו זמרה עִם הקהל. היה שייך לחברה לומדי משניות עם הרב בין מנחה למעריב, ובשאלות ותשובות היתה דעתו דעת אדם בקי, בדרגה שניה אחרי הרב.
ח. יהודה בורשטין הסנדלר יהודי יפה מראה. מבנה גוו מוצק, זקנו שחור ומהודר, כל מראהו אצילות והוד. אדם ישר בדרכיו. מי שהזמין אצלו נעלים (עוד לא ידעו אז על נעלים מוכנות) היה בטוח שהמלאכה תעשה באמונה ובהתמדה גמורה. כי מלאכתו היתה מלאכת קודש ומוצא פיו יקר מפז. הצעירים בכפר היו נוהגים להרבות בשבחו של בעל מלאכה זה, שהוא עולה על הרב דמתא, על כל פנים על הרבה יהודים מן הנגידים המיוחסים. קיצורו של דבר : אחד מן היהודים של י. ל. פרץ. ט. מנדל נוסנצוק הקדוש יהודי תמים עם אלהיו ועם עבודתו. אהב את המלאכה (עובד בעצים היה) הליצנים היו מספרים עליו. כששאלוהו: ר' מנדל, מה שלומך ? היה משיב : ,כח יש, אבל עצים וקורות חסרים". הוא נפל מכדור הבלחובצים י"ש, בעצם יום שמחת תורה, בהגינו בגופו עַל כבוד בת ישראל הי"ד. 202