את רובליה, אנו עומדים בחליפת מכתבים עם אלטה ונוח-ליב ובנם ברוך. אנו שולחים להם כסף להקים מצבה על קברו של אבא. אלטה ונח-ליב היקרים, אנשים טהורים ויפי נפש, אי המצבה לכם ?! חיבת הכפר כולו לא עמדה לכם בבוא הכורת ! זלדה כגן-סטולמן תל-אביב, 21.3.1953 הבלכובצים ב-1920 ברובליה רובלה מנתה 80 משפחות של יהודים, לערך 500 נפש. רובם בעלי מלאכה ; נפחים, נגרים, בנאים, חיטים סנדלרים. חנונים ששה ורוכלים שלשה. היהודים מצאו את פרנסתם בשפע והנה בא פתאום השוד. עוד בחוה"מ סוכות הגיעו אלינו שמועות על מעשיהם ורציחותיהם של הבלכוב- צים. נבהלנו, אך קוינו, כי ננצל מהם, בשמע"צ באו אל כפרנו עשרה בלכובצים, התחילו חוזרים על הבתים ומצווים על היהודים להתאסף בככר בית הספר של הנוצרים. נאספו שמה כארבעים יהודים. הבלכובצים הובילו את היהודים אל מעבר לנהר, שם הודיעו להם, כי על יהודי הכפר לתת להם כסף ענושים מאתים אלף רובל, וכי המה הנאסרים, הנם בני תערובת עד אשר יביאו את הכסף. בחרו בחמשה יהודים מן הנאסרים, שילכו לאסוף את הסכום הזה. הרוצחים אמרו, כי אם ינתן להם הכסף לא יעשו רע ליהודים, היהודים אספו שמונה עשר אלף רובלים והביאו להם, השודדים לקחו את הכסף, חלצו מהיהודים את מגפיהם הטובים וילכו להם. היהודים חשבו, כי כבר עברה הסכנה ושבו מעט למנוחתם.

למחרת בצהרים פשטה השמועה בכפר, כי גונדה חדשה של בלכובצים מתקרבת, חלק מהר לנוס אל היער או להחבא בבתי האכרים, ואמיצי הלב נשארו בכפר. לא עברה עת קצרה ואל הכפר באו 13 בלכובצים, אחד מהם אמר, כי הוא לגיונר. בהכנסם ירו פעמים אחדות באויר ויודיעו, כי על היהודים להתאסף בבית המדרש הגדול. הבלכובצים פשטו בכפר ויאיצו ביהודים ללכת לאספה, בדרך התעמרו ביהודים, את הרב משה חיים הכטמן צוו לרקוד ברחוב ואת מנדל נוסנצ'וק, זקן בן ששים, הרגו. אימה וחרדה נפלה על היהודים, התחילו בורחים מן הכפר. בביהמ'"ד נאספו כחמשים יהודים. הלגיונר דרש כי יתנו לו מאתים אלף רובלים, היהודים טענו כי אי אפשר לאסוף סכום רב כזה. אז רשם הלגיונר את שמות כל הנאספים בביהמ"ד ובצדו של כל אחד רשם את סכום הכסף, שעליו לתת. מאחד מהם אהרן צבי דורצין בן שלשים שנה דרש עשרת אלפים רובלים, אהרן צבי ענה, כי אין ידו משגת לתת סכום רב כזה, הלגיונר צוה להמיתו, החילים הוציאוהו תיכף לפרוזדור וימיתוהו, אחר כך דרש הליגיונר משלום בויר אלף רובל, בכיסו של בויר לא היה הסכום הזה, המיתו גם אותו, הלגיונר פנה אז אל יהודה דורצ'ין, דוד של אהרון צבי המומת, וידרוש ממנו חמשים אלף רובל, בכיסו לא היה הסכום הזה. צוה הלגיונר וישימו חבל על צארו ויעלוהו על הבימה לתלותו. בקש האומלל, שירשוהו ללכת להפרז' ממשפחתו נתנו לו חיל ללכת אתו אל ביתו. אשת האומלל ובתו, בראותם, כי חייו בסכנה, פשטו בכפר, נתנו בעבוט לאכרים כל מה שהיה להם, אספו 50 אלף רובלים ויפדוהו ממות. ישראל נחום (אחד מן השנים שספרו לי הכל) התחבא בבית אכר ברפת מול בית הכנסת, כי אחיו אהרן צבי נהרג, יצא ממחבואו ויבא אל ביהמ"ד לראות מה נעשה. תפשו גם אותו וידרשו ממנו שלשת אלפים רובלים. הוא היה אנוס לתת את הסכום הזה, אחר כך שאל את הלגיונר! ,מדוע מהרת להרוג את אחי הלא גם הוא היה פודה את עצמו בכסף". הלגיונר ענה, כי לא יוכל לחכות הרבה. הבלכובצים התנדבו למלחמה

למען אסוף להם עושר, והיהודים, אם לא ימיתום, לא יתנו כלום. שאר היהודים, שהיו בבית המדרש פדו את עצמם בסכומים, אשר שת עליהם הלגיונר. כל אלה שנתנו כסף קבלו שובר מאת 208