הלגיונר בחתימתו (שמו קפלינסקי) גם תעודה, כי אסור לפגוע בהם. אחרי כן בא הלגיונר עם סגנו סמירנוב ועם הפורוציק אנדרייב בלוית החיילים אל בית יהודה דורצין, שפדה את עצמו בחמשים אלף רובלים, ושם עשו להם סעודה שמנה, בשעת האכילה אמר הלגיונר, כי הכסף שאסף מעט מאד וכי צריך לאסוף בשבילו עוד עד סכום מאתים אלף. דרש שיתנו לו רשימת כל יהודי הכפר העשירים. בעהיב ענה, כי לא יוכל לתת לו רשימה כזאת .פנה הלגיונר אל החיילים ויאמר : ,חזרו על בתי היהודים ומי שאין לו שובר, כי שלם כסף הענושים, תבוזו את כל מה שיש לו ואותו תהרגו. בני הבית כרעו לפני המרצח, נשקו את ידיו ויבקשו ממנו רחמים. אז אמר, כי הוא יוצא עכשיו עם חייליו ומחר בשתים עשרה בצהרים ישוב, ועד השעה ההיא על היהודים לאסוף למענו עוד חמשים אלף רובלים. הוא הוסיף, כי יקבל גם מרקים פולנים, גם דולרים אמריקאים וגם שטרות הדומה בני אלף רובלים. את המרק יקבל בשלשים וחמש קופיקות, את הדולר בשבעים רובלים ואת שטר הדומה בן אלף רובלים במאתים רובלים, יקח גם דינרי זהב בני 10 רובלים במאתים רובל הדינר. בעה"ב התחייב למלא את הפקודה. אחרי חצי הלילה יצא הלגיונר עם הגונדה שלו מן הכפר. כרגע התחיל קבוץ הכספים. אספו חמשים אלף רובלים. אלה שלא היה להם כסף נתנו בעבוט כל מה שהיה להם.
למחרת בשתים עשרה בצהרים באו ששה בלכובצים וידרשו מן היהודים עשרים אלף רובל. היהודים התחילו מבקשים את השודדים החדשים, כי יחכו מעט -- חפצו להמשיך עד שוב הלגיונר עֶם חייליו. -- בינתים ערכו שוב סעודה בבית יהודה דורצין לכבוד האורחים החדשים. את חמשים אלף הרובלים שאספו פחדו להחזיק בבית, פן ימצאום השודדים החדשים, לכן שמו אותם תחת גויותיהם של הקדושים, שהיו מוטלים בבית המדרש. השודדים החדשים לא נתנו מנוחה, דרשו כסף. נתנו להם פעם אחת אלף מרק, פעם שנית ארבע מאות רובל ואח"כ עוד מאתים רובלים. עד כה ועד כה שב הלגיונר עם חייליו. היהודים שמחו לקראתו. יהודה דורצין בכה לפניו ויאמר ; ,הנה באו חיילים אחרים, ודרשו כסף, מה היינו עושים לוא לקחו את הכסף שאספנו בשבילך בעמל כל כך רב?" הוא ענה: באשרכם, כי הצפנתם את הכסף, אני לא הייתי מקבל בחשבון מה שהייתם נותנים לאחרים. הוא שלח לקרא לששת החיילים ויצום לצאת מן הכפר. קבל את חמשים אלף הרובלים והתרעם, כי מעטים דינרי הזהב. למען פיס אותו נתנו לו עוד טבעת זהב ויבקשוהו, שישאיר בכפר חיילים אחדים משלו לשמור על היהודים מחיילים אחרים. הוא נעתר. השאיר חמשה חיילים ונתן ליהודה דורצין תעודה כדברים האלה : ,אנו מצוים לכל החיילים, שיבואו מאיזה מקום שהוא, כי לא יקחו מיהודי רובלה כל כסף ענושים. הממרים את פקודתנו ימסרו למשפט השדה. חתומים הלגיונר קפלינסקי והפורוצ'יק אנדרייב,*
אחרי כן נתן רשיון להוביל את המומתים אל דויד-הורודוק ולהביאם לקבר ישראל. באותו הזמן שדדו ששה החילים ההם את רכוש היהודים בקצה הכפר השני, ואחרי צאת הלגיונר התחילו גם חמשה החיילים, שהשאירם לשמר את היהודים, לשלח בבזה ידיהם וגם לטמא נערות ונשים צעירות. אז נמלטו כל היהודים מן הכפר ; עזבו את בתיהם ואת כל אשר בהם וינוסו מנוסת חרב. הם חשו מפלט להם אל היער. החיילים שדדו כל אותו היום וכל הלילה, בוזזו בגדים, כרים וכסתות נכל אשר מצאו ולא השאירו כלום. בלילה באו מרצחים חדשים, ובראותם. בי בכפר אין יהודים ובבתים אין מה לקחת, פשטו לבקש את הנחבאים. בכפר הקרוב חוטומלה מצאו את השוחט חיים כהן, אב לחמש: ילדים קטנים, זה היה בבקר. הוא היה עטוף טלית ותפילין ועמד בתפלה. אחזו בו, הוציאוהו מן הכפר ויהרגוהו. באותו יום מצאו ביער את אריה ליב בוקוב, בן 50, אב לשבעה בנים, ומבלי לדבר דבר המיתוהו כבבית אכר אחד. מצאו את הבחור משה לפקין בן 18 והוא נפל חלל בידיהם. כל העת ענו נשים ונערות, הדבר הזה ארך טד היום הרביעי של השבוע השני. היהודים היו כל הזמן ביער. ביום 209