ב. המלמדים. שאיפה אחת היתה לרוב יהודי עיר-דויד: שהילדים (לא הילדות) ילמדו תורה ויהיו לרבנים, לפחות לדינים או לחזנים, בכלל, לכלי-קודש בקהילות שבתפוצות. ולכן רבו גם ,המלמדים". ההורים רעבו והלכו בלי לבוש, אבל את בניהם לימדו תורה... כטיפוסי למלמדים אפשר לתאר את המלמד ,דער פאהאסטער*: הוא ,הוליד" ארבעה בנים ; הוליד, אבל לא דאג למחייתם; רק גדלו מעט היה שולחם ללמוד תורה; ומי יכלכלם? היה אומר: מאן דיהיב חיי, יהיב מזוני. בילדותו בודאי כבר אכל גם הוא ,מיגיעו בתורה", וסמך על שולחן אחרים; הוא ,אכל ימים" בלמדו בישיבות ובבתי"מדרשות. למדן גדול. היה, מוסמך להוראה ומושלם בכל המע- לות, אבל ,מעלות" שלא נתנו לחם לשובע ולחינוך ילדיו. ביום הח- מישי בשבוע, היתה אמא, היא אשתו של ,דער פאהאסטער", קונה בשוק הקצבים כרוכות (ברוסית : ,פוטרוכי"), לפעמים גם חלק של המעי העבה שהיתה מגרדת ומשפ- שפת וממלאה במלאי שונה -- וזה היה מאכל-תאוה לנו. לאשרנו, לא פונקנו בריחות ולא הרגשנו... ביום ששי היו מבשלים לפעמים מרק גריסים עם איזה סוג של בשר- פסולת : אבינו היה חותך את הבשר לפי"ורים, אבל לא היה מושל ברוחו ולרגל החיתוך היה זורק אל פיו פירור, ואנו -- ילדיו -- מבי- טים אליו בעינים צמאות... רק בשבת הינו מקבלים מהחמין (צ'ולנט) מנות יותר הגונות... - + - 4 > ₪ 3 בו 5 - ל 0 ב ,וועליעמיטשער גאס" בדויד הורודוק ג. העניות.

העניות מי יתארנה! מי ימצא את המבטא הקולע, המוסר את כל עומק הסבל של עני היהודים בעיירות פוליסיה!? ומה פלא אם העניות העבירה לפעמים אנשים ישרים על דעתם -- והם חטאו: העניות של יושבי העיירות הנידחות לפני 80--100 שנים דורשת עט סופר מהיר, לתארה, עט מקונן. כירמיהו ב;איכה". סיפרו על בעל תפילה אחד שלא קיבל שכרו מהקהילה, ושלח ידו בפמוטי בית-הכנסת (אשתו ציערתו עד מוות, ויאמר: ,לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (משלי יי 30), ועל אחת כמה וכמה למלא נפשות ילדיו הרבים, הרעבים, הצועקים ללחם ואין! אני זוכר את 64